במקום שנה טובה: סיכום שנה במוסיקה הישראלית


טוב, ראש השנה כבר בפתח, וכל העולם (היהודי לפחות…) עסוק בסיכומי שנת תשס"ד. ואם כל העולם, הרי שבוודאי בלוג זה. שהרי נאמר – בישראבלוג היה בלוגאי.


בכל ימות השנה אני אמון בעיקר על המלצות וביקורות בענייני מוסיקה, ולכן הנה סיכום השנה במוסיקה הישראלית אליבא דכותב שורות אלה. לא מחייב, לא מקיף, לא יותר מדעתו הפרטית של  כותב בלוג זה.


 


* * *


 


אז מה היה לנו השנה?  


 


ערוץ 24, בראש ובראשונה. ערוץ שהביא, מצד אחד, 24 שעות של מוסיקה ישראלית בטלוויזיה, שזה בטח יותר טוב מכל ה-MTVים למיניהם כשומר מסך, וחוץ מזה עושה שירות מצויין למוסיקה הישראלית. מצד שני, ערוץ 24 הפך בעצמו לגרסה הישראלית של MTV, עם אוסף אמנים שלא היה להם הרבה קיום בלעדיו (ובלעדי גלגל"צ). כן, אני מדבר על רוני "בריטני וואנבי" דואני, הפיק סיס(טרז), מיכל "אסף תכתוב לי" אמדורסקי והגדולה מכולן (תרתי משמע) – מאיה "צמד עופרים" בוסקילה. הרבה רוח, מעט מאוד נשמה. התוכנית היחידה שבאמת היתה מעניינת, "הבמה המרכזית" של יואב קוטנר ירדה מהר מדי, והותירה אותי רק עם "אלטרנטיבי", מעט מדי ומאוחר בלילה.


 


שני הייפים מטורפים עלו מהפורומים השונים וכבשו את המדינה (טוב, אולי רק אותי) – אחד דיבר על להקה מתלמי אליהו, אלג'יר שמה. השני דיבר על להקה שפועלת כבר 13 שנה ורק השנה מוציאה אלבום ראשון, איזבו שמה. שני האלבומים האלה – "מנועים קדימה" ו"Fun Makers" היו ללא ספק ההייפים המוצדקים ביותר שנרשמו השנה. יש להודות ולהלל כל מי שהיה מעורב בהייפים האלה.


 


בכלל, המון אנשים שרו באנגלית השנה, ועשו את זה מצויין. רשימה חלקית: איזבו, אסטרוגליידס, ג'יי ווק סנייל, ווקיטוקיז, ענת דימון, בילי לוי, רוקפור. ביג ריספקט פור יזראל.


 


טרנד מאוד משמח מבחינתי שעשה קאמבק השנה היה שירי משוררים. "סימנים" למירון ח. איזקסון, ישראל ברייט עם "אוצר סמוי", יענקל'ה רוטבליט עשה קמבאק, "שרות לאה גולדברג" המשיך להופיע. שלא ייגמר לעולם.


 


וספיקינג אוף טרנדים, ללא ספק טרנד השנה הוא הקאמבק. מי לא התקמבק השנה?  כאילו שנות השמונים חזרו אלינו במנהרת הזמן. משינה הופיעו עבור כל שני אנשים שהסכימו לשלם, מינימל חרשו את אירופה, האסקוטים חזרו להופיע. רק השבוע הופיעו הזבובים, הקספרים, הג'ינג'יות. למה לא?  בכיף. יש פה דור צעיר שזכאי לדגום את האמנים עליהם גדלנו.


 


הכי נמאס, פייר – "כוכב נולד". לא יודע מה איתכם, אבל אני כבר לא מסוגל לשמוע, שלא לדבר על לראות. די, לכו הביתה, וקחו את אסף אשתר איתכם. בעולם שבו יש כל-כך הרבה אמנים מוכשרים ורעבים, לא מגיע לבזבז את כל התהילה הזו על כמה זמרי קאברים בינוניים שמנסים להיראות כמו נינט וגבסו.


 


* * *


 


ועכשיו לבחירות עצמן, כאמור – על דעת המקום בלבד:


 


אלבום השנה – "מנועים קדימה" של אלג'יר



כמה זמן עבר מאז שהאלבום הזה יצא? אני אפילו לא זוכר. נראה כאילו הוא היה שם תמיד. ועדיין נשמע טרי וכוחני ומאלף ומעניין, וכל שמיעה מוצאת בו עוד נדבך, עוד רגע קסום, עוד משפט רלוונטי. הקיץ הזה – שנגמר אתמול עם הופעה נהדרת בבארבי – היה הקיץ של אלג'יר, וזה מגיע להם בגדול. האלבום הזה הוא הוכחה שאפשר לעשות אלבום מעניין, מורכב, רוקיסטי בנשמתו, עם גיטרות ודיסטורשן ותופים הולמים וטקסטים נפלאים. האלבום הזה פשוט פתח מנועים והשאיר את כל השאר הרחק מאחור… ללא ספק אלבום השנה


 


האלבום המאכזב – "ידיים למעלה" של כנסיית השכל


כל מה שיש באלבום של אלג'יר חסר אצל הכנסייה. הלך הכסף, נגמרה האמונה. אכזבה גדולה גדולה מלהקה שפעם עשתה הכל נכון. עצוב.


 


הופעת השנה – אהוד בנאי, "הזמן נוסע", בקיסריה


האיש שעובד הכי קשה הכי הרבה זמן כאן, וכל פרס והישג שמגיע לו מושג דרך עבודה קשה ובלתי מתפשרת, הגיע סוף סוף לקיסריה ונתן שם שואו בלתי נשכח, שלוש וחצי שעות של שכרון חושים, בדרך שבה רק אהוד יודע להגיש מוסיקה ישראלית


 


הרגע המרגש – גבריאל בלחסן על במת הבארבי


אמנם התחושה עדיין טריה, ובכל זאת אסתכן בהצהרה בוטה: הרגע המרגש מבחינתי השנה היה לראות את גבריאל בלחסן עולה על הבמה של הבארבי ונתן את "בתוך הצינורות", עם השירה המדהימה והסולו גיטרה שמפצח את הלב לרסיסים. רגע מרגש בטירוף מבחינתי, וללא ספק שיא ההופעה הנהדרת הזו.


 


האלבום הלא מוערך של השנה – "ענה לי" של אהוד בנאי


יותר מדי תלונות, יותר מדי שאלות, יותר מדי תהיות. אמנם האלבום הזה מגיע לפלטינה בימים אלה, ובכל זאת הוא נתפס כאלבום פחות טוב מהאלבומים האחרים של אהוד, ולדעתי לא בצדק. נכון, סוף סוף אהוד בנאי כתב שיר לא טוב ("מסך הברזל"), אבל האלבום הזה הוא ציון דרך באינטימיות של אהוד עם המאזינים, בחשיפה, בכנות. לטעמי, הוא אלבום נהדר, ובהחלט לא מוערך דיו.


 


האלבום התמוה – "בחירות אישיות" של רפי גינת


ווט וור יו ת'ינקינג, מן?   ללא ספק זהו מקרה ל"כלבוטק", לחקור מדוע מוציאים לאחד כמו רפי גינת אלבום כזה כשיש אנשים רעבים וחומוס מלא קוליפורמים בישראל.


 


האיחוד התמוה – משינה


כן, הייתי בהופעה בקיסריה. כן, רקדתי ונהניתי. אבל רגע אחרי, ואחרי שמשינה הופיעה לכל שלושה אנשים שרק הואילו לשלם, אתה שואל את עצמך מה עשו המשינאים באיחוד שלהם, פרט להעשרת חשבונות הבנק, והתשובה היא לא כלום. וחבל, כי מחמישיה כה מוכשרת, אתה מצפה להרבה יותר.


 


שיר השנה – "כשהלילה יורד" של רות דולורס-וייס


שיר ששובר את הלב, שסוחט את כל הדמעות, שמלטף ומשכר. רגע של שיא, של זמרת מדהימה, של יוצרים מוכשרים, של אושר מזוכך. שיר שמתמכרים אליו, שאי אפשר להפסיק לשמוע, שנוצר פעם בהמון המון זמן, במיוחד כאן. מושלם.


 


יציאת השנה – "שירת הסטיקר"  של הדג נחש


המלים הנפלאות של גרוסמן, שמתארות במדויק ובחרוזים את החיים שלנו כאן, עם הלחן הנהדר, הביצוע הכובש של הדג, ואהובה עוזרי הנהדרת. יציאה של פעם ב…שנה. הדג טובים בזה.


 


תגלית השנה – איזבו


 קצת מצחיק להכתיר "תגלית" להקה שקיימת כל-כך הרבה זמן, ובכל זאת השנה היא פרצה. מה זה פרצה?  התפוצצה. הדי הפיצוץ נשמעים עד אנגליה. מגיע להם.


 


הדבר הכי טוב שעוד לא שמעתם – רות דולורס וייס


הדיסק כבר בחנויות. רד"ו קרעה את הלב עם "כשהלילה יורד", ונותר רק לתת לה אותו לצלילי Come See. כדאי עכשיו, לפני שכולם ידברו על זה.


 


החינם של השנה: אוצרות מהלייבל קקטוס


דויד פרץ, האיש המוזכר ביותר בבלוג הזה (פרט לחתום מטה), העניק השנה שפע אוצרות למוריד הנאמן – אוסף "קקטוס" של הלייבל היה אוסף מדהים שהכיל את המיטב של אמני הלייבל הנהדר שהוא מטפח, פסקול "המסע הארוך" היה מבחינתי אחד האלבומים הנפלאים ביותר שגיליתי השנה (מה שמזכיר לי שעוד לא ראיתי את הסרט…  בשנה הבאה!).


 


האמן שאני הכי מחכה שיוציא כבר אלבום בשנה הבאה עלינו לטובה: דין דין אביב, המלכה


אני חולה על דין דין עוד מההופעות שלה עם צ'קלקה. היא עשתה לעידן רייכל את האלבום, ועוד יותר את ההופעה. ההופעות עם אמא (עלידין) הם רק החימום. יאללה, מי מוציא לה כבר אלבום?


 


קליפ השנה – "ידיעה" של שוטי הנבואה


האלבום שלהם היה אכזבה גדולה, אבל הקליפ הזה הוא פשוט פנינה. סיפור משעשע, ביצוע שאנטי-בבא כמו שהם יודעים, וגם השיר משובח. היה שווה לפתוח 24 רק כדי להיתקל בקליפ הזה כל רבע שעה. סחה.


 


הכי חו"ל בישראל – איזבו


עכשיו זה גם רשמי, אבל גם לפני זה – איזבו היו הדבר הכי קרוב לחו"ל בארץ ישראל. אלבום נפלא, שהתנגן בגאון בתחנות רדיו בכל העולם. ווי אר דה וורלד.


 


הכי לא חו"ל בחוץ-לארץ – בלאקפילד


We are a fucked up generation, It’s cloudy now. כל מילה מיותרת.


 


אתר המוזיקה של השנה – "השרת העיוור"



גיאחה, יאדו ושאר המשרתים את השרת מצליחים ליצור יום-יום במה נפלאה לכתוב, לקרוא, לדון ובעיקר להינות. הלוואי עליי.


 


* * *


 


זהו. נגמרה השנה. אם בכל זאת נשארה לכם מעט אנרגיה, אתם מוזמנים להנות מאוסף (כמעט) כל הביקורות של שנת תשס"ד, ובכלל זה מפרי עטו של הח"מ, באתר הקיוב.


 


שתהיה שנה נפלאה עם מוסיקה ישראלית נהדרת וים של אלבומים משובחים והופעות שוות.


'תראות בשנה הבאה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “במקום שנה טובה: סיכום שנה במוסיקה הישראלית

  1. כבר הלכת לישון?
    אל תרדם, אני בדרך אליך.

    כבר הלכת לישון ואני משני צידך
    חום ואהבה נשיקה רכה
    זאת לא שירי
    זאת רוחי שנחה עליך.

    בחיוך גדול (או אולי גבוהה) והרבה אהבה תלת מימדית,
    תמשיך לכתוב ולחלום מוסיקה עברית.

    ביי
    ישי

  2. גיאחה הגיב:

    איזה יופי של סיכום. אישי, בלי התפלצנויות. ככה אני אוהב.

    אני מסכים איתך לגבי חלק מהבחירות, רובן אפילו [מלבד שיר השנה, שהוא כידוע "מבול" של רונה קינן, אבל התחרות בהחלט צמודה].
    ולגבי "ענה לי", הוא דווקא האלבום המוערך-יתר-על-המידה של השנה, בעיניי.

    וסחטיקה על המחמאות לשרת, אנחנו שמחים בך כמו שאתה שמח בנו [אולי אפילו קצת יותר].

    שנה טובה טובה!

    גיא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s