האם הנשמה חובשת כיפה או משוטטת עד קצה גבול הפחד, חולת אהבה?


"…עכשיו לילה,


הטלוויזיה סגורה,


בנותיי ישנות,


אשתי יצאה,


וביד רועדת אני כותב שאלה:


 


האם הנשמה חובשת כיפה, מגדלת זקן, מסתגרת, קוראת בספרים, מתפללת בזמן?


או שמא היא משוטטת עד קצה גבול הפחד, חולת אהבה, צועקת אל הרוח וממשיכה הלאה מבלי לחכות לתשובה?…"


 


אפתח בגילוי נאות: אהוד בנאי הוא האמן האהוב עליי ביותר עלי אדמות, והוא זוכה לתואר הזה כבר כמעט עשרים שנה. למן הצלילים הראשונים של "והפליטים" ששמעתי ועד ההופעה בקיסריה שהייתה ממש לא מזמן, אהוד הוא בעיניי דמות נערצת – בזכות השירים שהוא כותב, הסיפורים שהוא רושם, הדברים שהוא אומר, בזכות מה שהוא.


 


הקטע לעיל, המופיע בין דפי ספרו של אהוד, "זוכר כמעט הכל", הוא קטע מדהים לדעתי. למען האמת, קראתי אותו כל-כך הרבה פעמים, שאני (כמעט) יודע אותו על-פה. אני אוהב אותו כל-כך, כי הוא סימל בעיניי את החוכמה והייחוד של אהוד – למרות תהליך החזרה בתשובה שהוא עובר, ומזמן כבר לא מנסה להסתיר, הוא עדיין מתלבט; אין לו מונופול על האמת, וגם הוא – כמו הרבה מאיתנו – מהרהר בדרך בה יש ללכת; הגם שהוא, כלפי חוץ, כבר מקיים את המנהגים והטקסים שהדת מכתיבה – חובש כיפה, שומר שבת, מתפלל – הנשמה שלו מהלכת על קו דק, לעתים עדיין צועקת אל הרוח, משתוללת, מסרבת להסתגר, להיכנע. זו, כמובן, הפרשנות שלי, אבל בגללה אני אוהב עד מאוד את הקטע הזה.


 


ובכל זאת, ואולי בגלל זה, מאז יום ראשון שעבר אני די לא רגוע, שלא לומר מהורהר ואפילו עצוב. זה התחיל בתמימות בתרעומת שהבעתי בפורום "מוסיקה ישראלית" של YNET, על שידורה הקלוקל (לדעתי) של ההופעה הנהדרת שאלג'יר נתנו בבארבי, הודעה שזכתה לקיטונות של רותחין הן מצד הכלה (שאול מהבארבי) והן מצד החתן (י. קוטנר). מדובר בהופעה שבה התארח אהוד בנאי, אלא שהקטעים בהשתתפותו לא שודרו בערוץ 24, כאילו לא היו שם מעולם. הבוטום-ליין הוא ששני הצדדים הרשומים לעיל הודו, בחצי פה ונראה שלא מרצון, כי אהוד בנאי עצמו ביקש שלא לשדר את הקטעים האלה בשל העובדה שההופעה תשודר בחג.


 


לפני שלוש שנים ומשהו, הייתי בהופעה משותפת של אהוד בנאי וכנסיית השכל בבארבי. אהוד בנאי עלה אז לבמה עם כיפה שחורה גדולה, וזוג חבריי הטובים שהתלווה אליי להופעה קיבל את העניין די בהפתעה. אני, שדואג לפקוד את ההופעות של אהוד באופן תדיר (שתיים-שלוש בשנה בממוצע) הייתי די אדיש, שכן התהליך שאהוד עבר, טיפין טיפין, היה נראה לי כעניינו הוא. בשיחה שלאחר ההופעה הם צפו שבאלבום הבא של אהוד כבר יהיו בשירים דתיים, ושהיכולת שלנו, חילוניים שכמותנו, להתחבר אליו תקטן מאוד, אם תישאר בכלל. אז חשבתי שהם פשוט לא מבינים את האיש (בטח שלא כמוני). היום מתברר שאני הייתי הנאיבי וחסר ההבנה.


 


אני חייב לומר שאני אוהב מאוד את "ענה לי". ובכל זאת צריך להודות – האלבום הזה, שיצא השנה (או בשנה שעברה, אם למנות כפי שאנו מונים כאן, בארץ הקודש) הוא אלבום מאוד קרוב ברוחו לדת, משיחי אפילו. יותר מאדם אחד סיפר לי שהיה לו ממש קשה להתחבר לאלבום הזה בגלל התכנים האלה שלו. זה מופיע בקטנה ב"ברוקלין" (שאומרת: "אבא לא מת, הוא רק ישן קצת בעולם של אמת") וב"היברומאן" ("והיה ביום ההוא יבוא אחד בשם אחד, יכירו וידעו כל העולם שפה אחת"); וצועק ממש ב"מתי תבוא" ו"ענה לי", שירים ממש בעייתיים עבורי, כאוהב אהוד מושבע אך חילוני גמור. אלו הם שירים מאוד חריגים, עבור אהוד בפרט ובמוסיקה הישראלית בכלל, בדרך שבה הם מביאים ומתארים אמונה ומשיחיות. זה לא מפתיע שאמן אמיתי, כן ואינטימי כמו אהוד בוחר לשקף את התהליך שהוא עובר בשירים שלו. אבל נדמה שהטקסטים של אהוד, שכל-כך חשובים לי, שהיו הסיבה שבגללה אהבתי אותו מלכתחילה, נעו למקומות שאינני מרגיש בהם נוח.


 


אני מאוד מכבד את אהוד בנאי, ובטוח שהוא הולך בדרך בה הוא הולך מתוך מחשבה ואמונה וכוונה. ובכל זאת, יש הבדל גדול בין מה שעושה אדם בדלת אמותיו לבין ההשפעה שלו על הכלל. קובי מידן אמר לאהוד ב"פגישה לילית" זכורה לטובה מלפני שנה-שנתיים, שלדעתו אחת הסיבות שהקהל "עובר לסדר היום" לנוכח התהליך שאהוד עובר היא שהכל נשאר פרטי ואישי ולא זולג החוצה. "ענה לי" היה רק צעד קטן, שלי אישית לא באמת הפריע. אי שידור הקטעים מההופעה של אלג'יר הוא כבר עניין אחר – מה שהיה נכון עד עתה איננו נכון עוד. יכול להיות שקובי מידן אכן צדק, ובגלל זה פתאום עכשיו העניין צורם.


 


אהוד שר שלושה שירים בסך-הכל בהופעה המשותפת עם אלג'יר. כולם שירים נהדרים, עם זיקה ברורה לדת – "עגל הזהב", "האגס 1" ו"מודה אני" של מאיר אריאל. לנתק את ההופעה מהשירים האלה זה מעשה לא רגיש ובטח כזה שלא מסתדר עם אהבת המוסיקה. ואני שוב מתנצל על שהאשמתי את האישים הרשומים מעלה בדבר מחוסר ידיעה, אבל פשוט לא יכולתי לקבל את ההסבר החלופי, שאהוד עצמו ביקש לערוך החוצה את הקטעים שבהם השתתף. זה פשוט כואב מדי. קוטנר הבטיח שהקטעים האלה ישודרו, ההופעה כולה תשודר שוב, אבל את מה שהיה לא ניתן להשיב, והמשקעים נשארים, ובמיוחד מדאיג העתיד.


 


כי המרחק בין פסילת קטעים לשידור בראש השנה לבין פסילה גורפת של השמעת שירים בשבתות וחגים איננה רחוקה כל-כך. כי התסריט ההזוי דאז, של אהוד בנאי המופיע רק בפני קהל מופרד גברים-נשים, פתאום נראה ריאלי. כי קט סטיבנס הפך ליוסוף איסלאם, ואורי זוהר הפך למחזיר בתשובה, ופופיק ארנון נעלם בישיבה, ותמיר אלברט הלך (וחוזר עכשיו, לשמחת כולנו). כי אהוד בנאי סימל בעיניי תמיד יחסים טובים ותקינים בין אמונה ודת לבין יצירה.


 


כמו בקטע הזה של אהוד בנאי המופיע למעלה, נסתרות הם דרכיה של הנשמה, נסתרות לכולנו. מה שבטוח – הנשמה, בין אם היא מתעטפת בטלית, לובשת כיפה ומסתגרת, ובין אם מגדלת ראסטות, לובשת שרוואל ומעשנת איזה צינגלה בשבת אחר הצהריים על חוף הים, זקוקה למוזיקה. והנשמה שלי, כמו של רבים כמוני, זקוקה למוזיקה של אהוד. והיא קצת עצובה כבר שבוע, קצת מודאגת, אבל מקווה לטוב. חולת אהבה, צועקת אל הרוח וממשיכה הלאה מבלי לחכות לתשובה…


 


 


* * *


 


נ.ב.  מאוד רציתי לשלוח את הקטע הזה לאהוד. בעיקר כי אני זקוק לתשובות. אבל אין באתר המרשים שלו אי-מייל, ואין לי חשק להעביר את המסר באמצעות מתווכים. אם הקטע הזה מוצא את דרכו בדרך כלשהי אליך, אהוד, אשמח מאוד לדעת מה אתה חושב. זה יכול להיות באי-מייל, בתגובה בפורום, ברשומה ביומן הנהדר שאתה מנהל באתר שלך. הייתי שמח מאוד לקבל תשובה.


 

5 מחשבות על “האם הנשמה חובשת כיפה או משוטטת עד קצה גבול הפחד, חולת אהבה?

  1. Kid S הגיב:

    אהבתי, אני אגיב אח"כ.
    הלינק שלך לדויד פרץ מוביל לאחד בשם אלכס, שאני מאמינה שכבודו במקומו מונח, אבל עדיין – הוא לא דויד 🙂

  2. אהוד בנאי הגיב:

    שלום שגיא
    תודה על כל מה שכתבת,אני באמת מתרגש ממה שאתה כותב עלי.
    דע לך שבאתר שלי באגף ממשיך לנסוע בשילוח הפקות יש כתובת מייל.רבים כותבים לשם ואני משתדל לענות.
    בקשר ל"ענה לי",כמובן שאינני יכול להתעלם שיש ב"ענה לי" תכנים דתיים,וברור לי שזה יכול להיות בעייתי לאנשים מסוימים,אבל תכנים כאלה היו תמיד אצלי מה"יידישע רסטהמאן" דרך "עיר מקלט" ו"אסתר" ו"דוד ושאול"…זה חלק ממני.כמו נופים של ישראל.כמו כבישים.כמו האהבה.כמו הילד בן שלושים.אני שר על החיים שלי.וזה החיים שלי.
    ובעינין אלג’יר בחג:
    באופן כללי אני תמיד מבקש שקטעים מצולמים איתי, ישודרו ביום חול,ולא בשבת וחג.למרות שלפי ההלכה אין בעיה עם זה,אני מרגיש יותר נוח שקטעים שלי משודרים בזמן שגם אני ועוד הרבה שומרי שבת וחג יכולים לראות אותם. כך למשל ערוץ 10 כיבד את בקשתי ושידר את הסרט התעודי "ענה לי" ביום חול ולא בליל שבת לשם הוא היה מיועד מלכתחילה.כמובן שלא מדובר על שירים או קליפים שהם חלק מרצף,אלא על תכניות מיוחדות.יכול להיות שלמען אלג’יר הייתי צריך לוותר.אבל לדעת

    • אהוד בנאי הגיב:

      אני רק משלים את הודעתי הקודמת:לדעתי התכנית שלהם (שראיתי בוידאו:עמדה בזכות עצמה גם בלעדי.ובטח נרויח בגלל זה שידור חוזר מהיר ביום חול…
      כל טוב
      אהוד

      • אהוד בנאי הגיב:

        לפני סיום עוד מילה אחת:גם אני מאוד אוהב ועדיין עומד מאחורי כל מילה בשיר שאתה כותב עליו:"האם האמת חובשת כיפה…"
        ואם תשים לב תראה שגם בשיר "ענה לי" אני מדבר על מצב של שאלה של ספק של חוסר ודאות:
        "האם אתה עדיין איתי?…"
        "האם אתה שם או שאני מדבר אל עצמי?…"
        זה לא שיר שתשמע בערוצי הקודש…
        והוא בהחלט מתכתב עם השיר שאתה אוהב.
        והוא(ענה לי) אגב, מדבר גם על תקשורת אנושית.ביני ובינך.

  3. רמה הגיב:

    "האם הנשמה חובשת כיפה, מגדלת זקן, מסתגרת, קוראת בספרים, מתפללת בזמן? או שמא היא משוטטת עד קצה גבול הפחד, חולת אהבה, צועקת אל הרוח וממשיכה הלאה מבלי לחכות לתשובה?"
    אתה כותב נהדר, ונהנה לכתוב. זכותך על מלותיך היא ללא סייג, אף על פי שפורסמו בשטח ההפקר של הבלוג. לא מתאים שמישהו ישתמש בהם בניגוד לעקרונותיך, והיכן שיש לך שליטה על זה – תפעל למנוע זאת.
    כך גם "בוב הבנאי"(שילוב מוצלח של דילן ואהוד, לא? זכויות לאמיר).
    הבן-אדם לא ביקש תמלוגים.
    הוא ביקש להמנע מאי נוחות כמעט גופנית, שתהיה לו בהשמעה/הקרנה כזאת.
    עד כאן שליטתו מגעת, וזאת זכותו ללא סייג.
    הוא לא שואף למנוע ממך להתייחד עם "ענה-לי" בזמן "נעילה" של כיפור. הוא גם לא מטיף שתראה אותו כמשל לדיאלוג כלשהו. הוא שלך כשאתה שומע אותו, איפה ואיך שהוא נענה לך.
    אולי אתה מתקשה להגביל את השפעת הנשמה של אהוד על שלך ועליך. חרד לגבול הבלתי ברור. חרד שעליך להגביל את החשיפה שלך לאהוד, שמא תידבק בתכנים שהם בר ממך(ע"ע בר-מינן).
    בלי פאניקה. הנשמה שלו היא גם וגם. אולי גם הנשמה שלך חצויה קצת(כמו שלי) ואולי לא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s