"כולם יודעים שהקוביות מזויפות
כולם זורקים ומחזיקים אצבעות
כולם יודעים שהמלחמה נגמרה
כולם יודעים שהבחורים הטובים הפסידו בה
כולם יודעים שהקרב מכור מבפנים
העניים נשארים עניים, העשירים מתעשרים
ככה זה הולך –
כולם יודעים.
כולם יודעים שהספינה שוקעת
כולם יודעים שהקפטן לא אמר אמת
לכולם יש את הרגשת השבר הזו
כאילו אביהם או הכלב שלהם מת.
כולם מדברים לעצם אל הכיסים
כולם רוצים קופסה של שוקולדים
וורד ארוך גבעולים –
כולם יודעים…"
(מתוך everybody knows)
הפגישה הראשונה שלי עם ליאונרד כהן היתה בגיל 16. לארץ הגיע הסרט Pump Up The Volume, שכונה כאן "רדיו חזק" (דווקא אהבתי את השם הזה), ופרט לעובדה שהוא היה סרט מופלא שדיבר אליי כפי ששום סרט לא דיבר עד אז (והיו לכך רבדים שונים ומעניינים, שאולי פעם אדון בהם), הוא הכיל שניים מהשירים הנפלאים ביותר שליאונרד כהן כתב – "everybody knows" שקטע ממנו מופיע לעיל ו"who by fire" שאצטט מאוחר יותר. כן, שמעתי על ואת ליאונרד לפני כן, אבל רק בסרט הזה, רק באמצעות שני השירים האלה גיליתי ממש את ליאונרד כהן האמן, ומאז ועד היום יש לנו סיפור אהבה ארוך (שהורחב לשלישייה שמחה ומאושרת, לאחר שגם אשתי התבררה כאוהבת ליאונרד מושבעת).
ולמה נזכרתי בליאונרד דווקא עכשיו? ובכן, לא סתם ולא אני. שני אנשים מדהימים ונפלאים, העושים ימים ולילות לטובת המוסיקה הישראלית, נרתמו לפרוייקט מדהים, "שיר זר" שמו, ובו אמנים נהדרים מבצעים – בשפת הקודש – ביצועים חדשים לשיריו של ליאונרד דה-כהן. שני אלה – גיאחה, המוח והנשמה מאחורי "השרת העיוור", אתר הביקורות היוצא-דופן, ודויד פרץ, שקצרה היריעה מלהכיל את מעלותיו (ובכל זאת: מוזיקאי, איש סאונד, כותב, מלחין, מפיק, מנהל לייבל, בכל אולפנים ועוד) מעניקים לכם את האלבום הזה במתנה (כולל עטיפה אפילו) בתוך מגזין "השרת העיוור" של חודש אוקטובר, שכל כולו הצדעה לליאונרד כהן, שחגג ב-21 בספטמבר את יום הולדתו השבעים (!!!).
אז מה מיוחד בליאונרד כהן? בעיניי תמיד קסמה העובדה שהאיש הוא, בראש ובראשונה, משורר (והוא אכן חבק מספר ספרי שירה בעשורים הארוכים של יצירתו). הטקסטים שלו הם אמנות צרופה, והאזנה לשירים שלו – המשלבים את הטקסטים הנהדרים האלה עם הלחנים הלא פחות נפלאים שלו – היא פשוט בעיניי אושר עילאי. וליאונרד לא כותב טקסטים קלים (גם אם הם קלים לעיכול) – הנה, למשל, who by fire”"' המבוסס ברובו על "ונתנה תוקף", התפילה המפורסמת מיום הכיפורים, התוהה על הגורלות הנחרצים מלמעלה:
"ומי באש, ומי במים,
מי באור השמש, מי בשעת הליל,
מי בנסיון גדול, מי במשפט העם,
מי בחודש מאי השמח העליז,
מי ברקבון איטי להחריד,
ומי עליי לומר שמתעניין?
(מתוך who by fire)
בין אם אלה השירים המרים שצוטטו לעיל, ובין אם שירי אהבה נפלאים כ"So Long Marianne" או "Suzanne", ליאונרד כהן הוא יחיד ומיוחד. מאלבומו הראשון, Songs of Leonard Cohen מ-1968 ועד אלבומו החדש, Dear Heather, שאמור לצאת בסוף החודש, הוא שמר תמיד על אמת אומנותית ועל איכות תרבותית, ולמרות חיפושים ושינויים, מעברים ונדודים (כולל ביקורים פה בארץ), הוא נשאר אמן מדהים שתמיד כיף להיזכר בו ולהקשיב לו.
בקיצור, "שיר זר" איננו זר כל-כך, ונשמע כמו שיר שתמיד הלך איתנו והתנגנן בראשנו. ולכן, חבל לבזבז אפילו רגע: הקליקו, הורידו, שמעו, צרבו, ובעיקר – תהנו.
"כמו ציפור על חוט התיל
כמו שיכור במקהלה של חצות
אני ניסיתי, בדרכי שלי, להיות חופשי
כמו דג על פתיון
כמו אביר מספר ישן
אני שמרתי את כל הקרעים שלי איתך
ואם הייתי לא אדיב אני מקווה שפשוט תתני לי ללכת
ואם הייתי לא כן אני מקווה שאת יודעת שזה מעולם לא היה איתך…"
יומולדת שמח, ליאונרד.
תודה, גיאחה ודויד.
שגיא נאור 
אני נרגש…
ראשית, עליי לתקן אותך (או להשלים אותך), אינני המוח מאחורי השרת העיוור, אלא רק המנהל הנוכחי שלו. אם כבר מדברים על השרת, חשוב להרים את הכובע מול המייסד אחי רז, גדי ב שניהל בעבר ויאדו שתרומתו, לדעתי, היא הגדולה מכולן.
שנית, אני נרגש ושמח לקרוא את הפוסט הזה, שמן הסתם נוגע לליבי הן בהפנייה והן בכתיבה על לאונרד אהוב לבי.
רק רציתי להזכיר שהפרויקט עוד לא נגמר, ושירים נוספים יצטרפו בשבועות הקרובים, ואם כבר תרגמת את "ציפור על תיל", אוכל להדליף פה בבלוג (אבל אל תתפסו אותי במילה), שבשבוע הבא יצטרף לפרויקט ביצוע לשיר הזה, מפי הדרה לוין-ארדי הגדולה.
רק טוב,
גיא.