מודה ומתוודה – תמיד היתה שמורה פינה חמה בלבי לעינב גלילי.

זה התחיל כשהייתה קריינית הרצף הכאילו-מטומטמת-אבל-בעצם-ברור-שמנהלת-את-התכנית ב"העולם הערב" והלך והתעצם ב"היפות והאמיצות" המיתולוגית ב-102fm עם מיכל ניב ז"ל.

לצערי, מאז נראה שעינב לא ממש מצאה לעצמה אכסניה נאותה לכשרון שלה והמקומות שבהם כן אפשר היה להנות ממנה ("הדקה ה-91", "רשת על הבוקר") לא ממש היו ראויים לצפיית בני-אדם.  

ובכן, בשנה האחרונה שוב אי אפשר לפספס את גברת גלילי, כשהיא מובילה את הצוות של "משחק מכור", תוכנית הסאטירה של "רשת". רענן שקד, יקיר המערכת, הגדיר אותה בתגובה כ"מירי בוהדנה של האדם החושב". אהבתי את זה.

   איור: שלמה כהן (ל"תל אביב" של מעריב)

מירי בוהדנה או לא, גלילי היא ללא ספק אדם חושב, ותענוג לשמוע ולקרוא את הדברים שהיא יורה לעבר מי שרק מוכן לשמוע. השבוע, בראיון מעניין ומהנה למיכל קפרא (עבור "סופשבוע" של מעריב) היא אומרת, בין היתר, כך (לאחר שנשאלה על המלצתה – בתוכנית – ליגעל עמיר לתת "רמדיה" צמחית לצאצאיו העתידיים…):

"כשמדובר ביגאל עמיר אין לי שום בעיה. הייתי רוצחת אותו. הייתי הורגת אותו ואת זרעו. אני כל כך זועמת. גם היכולת שלי לראיין מתנחלים כבדים היא מאוד מוגבלת. אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר. בתקופה האחרונה אני לא יכולה לסבול את זה שכל דיון מתחיל בפסקה המלנכולית על גורלם המר של האנשים שצריך לעקור מהחממות, שרובן אגב ריקות. פשוט שיעברו דירה. שיקבלו פיצויים נדיבים מאוד, מבחינתי שיהיו אפילו פיצויים מושחתים בגובהם, יקבלו בית חדש, יגיעו המוברים ויאללה, נגמר. התוצאה של ההיאחזות הזאת נראית לי שואתית".

אין מלים. יפה ואמיצה.

מזמן כבר אני טוען שאנחנו צריכים עד מאוד כמה יפות ואמיצות בראש הפרמידה (ותסלחנה לי לימור, ענבל וגילה אם אינני שש לשייך אותן לאף אחת מהקטגוריות…). ובכן יפה שעה אחת קודם, ולפיכך אני מכריז קבל עם-ובלוג: עינב גלילי לראשות הממשלה. ולזה אתם יכולים לקרוא משחק מכור.

* * *

ובנימה אופטימית זאת,

על רקע בחורות יפות ואמיצות

ורוצח חייכן וחרמן

אני נפרד מכם לקצת זמן

במילים שוייקלף ז'אן היה אומר:

I’ll be gone till November

הולך לשחק לי קצת ב"חיילים"

אי שם, בקייטנת צאלים…