כתבתי כאן על הפרוייקט הנפלא "שיר זר – שירי ליאונרד כהן בעברית" שהגו דויד "קקטוס" פרץ וגיא "השרת העיוור" חג'ג'. אמנים תרמו מזמנם ומכשרונם, תרגמו, ניגנו, הקליטו – במטרה אחת: לחגוג את יום הולדתו ה-70 של אחד האמנים הגדולים ביותר שנולדו לעם היהודי. בזכות המטרה הנעלה הזו, הציעו דויד וגיא את היצירה כולה חינם-אין-כסף לכל מי שחפץ בכך. כבר כתבתי (גם כן כאן) על הדרך היפה והאפקטיבית שבה מקדמים דויד וגיא, איש-איש בדרכו וגם ביחד, את המוזיקה הישראלית ה"אחרת" ("אחרת": איכותית, אמיתית, חסרת-סיכוי בשוק המקומי). "שיר זר" הוא דוגמא נפלאה לפועלם של השניים.

ובכל זאת – אלו שפנו בימים האחרונים להוריד את האלבום הנהדר הזה גילו להפתעתם שהלינקים אינם עובדים ושלעמוד המרכז את שירי הפרוייקט נוספה הערה זהירה ועצובה באדום בוהק:

שימו לב! עקב בקשה ממחזיקי זכויות ההוצאה לאור בארץ על התרגומים, אנו נאלצים לסגור את הלינקים לשירים, בתקווה שזו הורדה זמנית בלבד. יש לציין כי לא הייתה לנו כל כוונה להפר זכויות מכל סוג, אלא רק קיווינו ליצור מחווה נאה ומכובדת לאמן אהוב. חבל לנו לגלות שגם כשרוצים לתת אהבה ולהצדיע לזמר, צריך להסתבך. אנחנו מקווים שהכל יבוא על מקומו בשלום. העניינים נמצאים כעת בבירורים, ונודיע לכם על התפתחויות נוספות. בינתיים אנו מתנצלים על אי הנוחות ומקווים שבקרוב נוכל לסדר את העניין באופן חוקי ולחזור לפעילות מלאה.  

כן, זהו בעצם כל הסיפור. אנשים טובים באמצע הדרך, מלאי אהבה למוסיקה ישראלית ולמוסיקה של ליאונרד כהן, רוצים ליצור מחווה נאה ומוכבדת ומגלים שהם הפכו לעבריינים.

גיא מספר שהדאגה לזכויות יוצרים היתה בראש מעייניהם כל הזמן. הם פנו לאקו"ם מבעוד מועד, דיווחו שכל המתרגמים והמבצעים השתתפו בהתנדבות, והשירים ניתנים לכל החפץ חינם. אקו"ם טענו שאכן לא צריך לשלם תמלוגים, אבל שכחו לספר להם שצריך לקבל רשות לתרגום השירים בעברית. לחברת התקליטים שמייצגת את סוני בישראל העניין פחות קסם – הם דרשו שהפרוייקט יירד מהרשת עד שתהליך הבדיקה יסתיים. גיא מעיד ש"לאונרד כהן יודע…  הוא אמר שהוא מאוד שמח לשמוע על הפרויקט והוא היה שמח לעזור, אבל הזכויות לא שלו, אלא של סוני…".

עכשיו העניין יתגלגל בין משרדים של עורכי דין, מנהלים ועוד כל מיני אנשים שהמוסיקה ממש לא מעניינת אותם. יכול להיות שבסוף יגיע גם אישור, אבל עד אז סביר להניח שהפרוייקט כבר יהיה לא רלוונטי ולא יעניין (כמעט) אף אחד. עצוב, אבל כדי לעשות מוסיקה בישראל צריך כנראה גם השכלה משפטית. חינם או לא חינם, את חברות המוסיקה מעניין קודם כל הכסף והזכויות ואחר-כך קידום האמנים שלהם. על קידום המוסיקה אני אפילו לא מנסה לדבר…

זה לא סוד שבימים המועטים שהפרוייקט היה חי, הורידו אותו כמה מאות משתמשים למחשביהם. עותקים כבר נמצאים ברשתות השיתוף השונות, וסביר להניח שכל מי שירצה בכך ישיג לעצמו עותק. כרגיל במלחמות מסוג זה, חברת התקליטים תפסיד מכל הכיוונים: אלו שירצו יעתיקו ויצרבו; הפרסום השלילי רק יזיק לחברה ובטח שלא יעודד אנשים לרכוש דיסקים חוקיים; היכולת לרתום פרוייקט נפלא כזה לקידום אמן גדול וחשוב כמו ליאונרד כהן (למשל במקביל למבצע מבורך כמו זה) התפספסה ולא תשוב עוד; ומעל הכל – אם אני אמן, בין אם השתתפתי בפרוייקט ובין אם לא, אני מסמן לי את סוני מיוזיק ונציגיה בישראל ומשתדל לא לשתף איתם פעולה.

רבות כבר נכתב, כאן ובמקומות אחרים, על המאבק העקר והכושל של חברות התקליטים באוהבי המוסיקה. אמנים רבים כבר מוותרים על חברות התקליטים, אם באופן מלא ואם באופן חלקי (דוגמא מצויינת ומבורכת ניתן למצוא באתר המושקע של שרון הולצמן, המעניק הורדה חופשית של "סינגלים" מתוך אלבומו החדש). לא רחוק היום שבו הם יוותרו לגמרי על חברות התקליטים. כולם יודעים את זה – הצרכנים, האמנים וגם מנהלי חברות התקליטים. אבל האחרונים שקועים כל-כך עמוק בהיבריס שלהם, שהם לא מרגישים איך האדמה נשמטת תחת רגליהם. אבל על שרתים עיוורים הם חכמים…

גיא ודויד, אנשים טובים ושומרי חוק, ימשיכו לנסות בכל כוחם להחזיר את הפרוייקט הנפלא הזה לחיק הרשת ולכולנו. אני מקווה בכנות שאיש לא יחכה להם.שאנשים טובים אחרים יורידו, ישתפו ויפיצו עד-דלא-ידע בין ארור המצנזר לבין ברוך המשתף, ואז אולי חברות התקליטים יפנימו את המסר, שהכוח נמצא אצל האנשים, if you can’t beat them… וכו'. וגם אם לא, אז לפחות ניסינו, ניסינו לשנות את העולם ולהפוך אותו לטוב יותר, ועל זה היה אומר מר כהן לבטח הללויה…

"עשיתי את כל מה שיכולתי, זה היה די מעט,

 לא יכולתי להרגיש, אז ניסיתי לגעת,

 אמרתי את האמת, לא באתי לרמות אתכם.

 ואף אל פי שהכל נכשל כליל

 אעמוד בפני אלוהי השיר

 ללא דבר על שפתיי פרט ל

 הללויה…"