שנה אחרי הסוף (או: כולם מוחאים כפיים)


 


כשראיתי אותה, יוצאת מחדר החתן-כלה, לבושה בשמלה הכי לבנה שראיתי בחיים, רציתי למות. שהאדמה תיפתח, ותקבור אותי בתוכה. פשוט לא יכולתי לראות אותה ככה, מובלת, כמו צאן לטבח, יד ביד איתו, אל האושר שלה, אל האסון שלנו, אל החופה.


 


קיוויתי שהיא תיראה מבולבלת, לא קשורה, אבל היא רק החזיקה בידו, בחוזקה, וחייכה לכל מאות המוזמנים, שעמדו משני צידי השביל והביטו בה פוסעת אט-אט. הרב חיכה להם שם, שר לצלילי המוזיקה הבוקעת מהרמקולים, שיר אהבה: "יופי כיופייך לא ראיתי מימיי".


 


ואז הם הגיעו אל המדרגות המובילות לחופה. הוא הסתובב אליה, להוריד על פניה את ההינומה. כולם מוחאים כפיים, כולם מוחאים כפיים. ואני מרגיש שאני נחנק, אין לי אוויר, אני מת.


 


הבטתי בה, חשבתי: האם היא באמת מאושרת איתו, האם אפשר ככה סתם להחליט שהם צודקים, והיא תתחתן עם מי שהם יגידו, ולא מעניינת אותה התשוקה, והכי חשוב זה הנאמנות… 


כולם מוחאים כפיים, כולם מוחאים כפיים. הבד הלבן כבר מסתיר את העיניים שלה, נשארו רק הקוצים. עוד רגע והם מתחת לחופה, והנה כבר טבעת על האצבע. שבע ברכות, וקללה אחת פרטית – ארורה תהיי. אבל אני איתה בלב ובנפש.


 


רגלו מתרוממת לשבור את הכוס, גם הלב שלי נשבר. הרסיסים הקטנים מרגישים כמו סכין גילוח על הפנים שלי. קשת הכינור נשברת, נשיקה מתוקה-מרה. אני כל-כך שמח בשבילה, אני כל-כך שונא אותה, אותו. הוא תופס אותה, נושף בעורפה. אני מסתובב ללכת.


 


בודק את הדופק. הדופק נעלם. אני לא מרגיש טוב. אני מרגיש שאני הולך להתעלף. כולם הולכים אל החופה, לברך אותם. כולם מוחאים כפיים, כולם מוחאים כפיים. היא צוחקת: הכאב המופלא. הוא מפלח את לבי, כשאני מנסה בכוחות נואשים להגיע לשירותים, להקיא את נשמתי, ללכת הביתה. לבד.


 


אבל אני, אני לא עשיתי שום דבר רע. ועכשיו, שנה אחרי הסוף, נשארו רק הזכרונות. איך ראיתי אותה, יוצאת מחדר החתן-כלה, לבושה בשמלה הכי לבנה שראיתי בחיים, ורציתי למות.


 


 


 


(בעקבות "נאמנות ותשוקה", מתוך "נאמנות ותשוקה" של אלג'יר)


 


 


* * *


 


החודש ייצא מחדש "נאמנות ותשוקה", האלבום הראשון והמשובח של אלג'יר, כמובן בעקבות ההצלחה של "מנועים קדימה".
"נאמנות", שיצא במקור ב-1996, הודפס בסך-הכל ב-600 עותקים, ומאז הפך לפריט מבוקש ולהיט בקרב אוהדי היונה. באופן מפתיע ולא שגרתי החליטו קברניטי "הד ארצי" להחזיר לחיים את האלבום, ובשיתוף עם
בארבי רקורדס ידפיסו עותקים חדשים, אותם יהיה ניתן לרכוש בתחילה רק במועדון ואחר-כך בכל חנות תקליטים (כך נקווה).
לכבוד המאורע יתקיים גם מופע השקה ב-11 בנובמבר (ב
בארבי, כמובן), שבו תמורת סכום צנוע של 70 ₪ תוכלו להנות הן מהופעה משובחת והן מהאלבום הנפלא הזה, שממש צריך להיות בכל בית.
See you there



מחשבה אחת על “שנה אחרי הסוף (או: כולם מוחאים כפיים)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s