קראפ




["אמא מתה היום. או אולי אתמול, אני לא יודע. קיבלתי מברק מהבית: 'אמא נפטרה. ההלוויה מחר. שלך בנאמנות'. זה לא אומר כלום. אולי זה היה אתמול."]


 


במלים האלה ממש נפתח "הזר", ספרו יוצא-הדופן של אלבר קאמי.


זו אחת הפתיחות המפורסמות ביותר בתולדות הספרות המודרנית. אתמול היה לקאמי יומולדת (ותודה ל-YNET על התזכורת), ומיד חשבתי על צירוף המקרים.


 


 


 


כי אתמול ביליתי את מרבית היום בהקשבה ל-Peel Sessions של הקיור, אחת הלהקות האהובות עליי ביותר.


ג'ון פיל, האיש והאגדה, נפטר בשבוע שעבר, ופתאום אתה מרגיש אשמה שלא הסבת מספיק תשומת לב למפעל חייו המדהים.


בקיצור, הגרסאות האלטרנטיביות מ-1978 של השירים היותר פָּאנקים של הקיור – שכמו תמיד אצל פיל הרגישו מספיק נוח להקליט דברים שלא יקליטו לעולם במקום אחר ובזמן אחר – פשוט נפלאות, וזו של Killing An Arab לטעמי עולה אפילו על גרסת האלבום (Boys Don’t Cry, 1980). יופי של צירוף מקרים, אה?


 


מה, עוד לא הבנתם?   Killing An Arab הוא הומאז' נפלא של רוברט סמית ל"הזר" של קאמי, ועוד יותר מכך לגאונות שבה קאמי מצמצם ב"הזר" את המעשה החשוב ביותר והנורא ביותר בחייו של מרסו, גיבור הסיפור – רציחתו של ערבי שאותו לא הכיר – לאפקט הידוע לכל והבנאלי של חום השמש המכה אותו בתקיפות, ברגע הקריטי ביותר:


"I can turn and walk away


or I can fire the gun


Staring at the sky, staring at the sun


 Whichever I choose, it amounts to the same


 Absolutely nothing


 I'm alive, I'm dead, I'm the stranger


Killing an Arab."


 


 


 


כל אחד יכול לרצוח, טוען קאמי בספרו, כמו שכל אחד יכול להתאבד. מה שחשוב זה להבין את האבסורד, שמה שאתה עושה לא משנה כלום בעצם. האקט של הרצח איננו אקט של גיבור; מרסו גיבור כי הוא לבסוף הבין.


 


כלומר, צירוף המקרים הזה שהחלטתי לספר עליו כאן לא ממש מעניין. מעניינת היא ההבנה שזה בסך-הכל צירוף מקרים, שני דברים שקרו להם ככה סתם, בסמיכות. כל השאר זה סתם קישור רגשי אסוציאטיבי פרטי (או בראשי-תיבות: קראפ).

 

 


מודעות פרסומת

4 מחשבות על “קראפ

  1. גיאחה הגיב:

    וואלה, עד עכשיו לא חשבתי לרגע על הקשר בין השיר של הקיור לספר של קאמי.

    הספר של קאמי הוא מעולה, אבל הוא גם אחד הדברים המדכאים והמייאשים שקראתי בחיי, פשוט כי הוא מוצלח – הוא גורם לך לחשוב שאין טעם לדבר. כשאתה מתחיל לקרוא את הספר אתה חושב "יופי, אני קורא קלאסיקה, זה יהיה מעניין", וכשאתה מסיים את הספר אתה חושב "נו יופי, אז קראתי, מה הטעם?"

    כוחו של הספר הזה – בעיניי – הוא באימפקט שלו, הוא ספר מוצלח כי הוא מצליח להזיז בך משהו – או במקרה הזה, לגרום לדברים להפסיק לזוז.

    ודילול קל במספר הלינקים בפוסט רק יועיל, לדעתי. 🙂

    גיא.

    • בעיניי, כל היופי באינטרנט זה העובדה שמכל קטע אתה יכול להגיע – דרך הייפרלינקים – לכל מיני מקומות חדשים ומעניינים.
      לא מתאים – אל תקליק. 🙂

  2. בן דב (האשה שאיתו) הגיב:

    שגיא, יש תרגום מצוין לעברית, של "הזר". תרגום של אילנה המרמן. למה לכתוב אנגלית שגם היא לא שפת המקור? ואולי לא היה לך הספר העברי? תשאל, תמיד אשמח לעזור.

    • שגיא הגיב:

      לא כתבתי אנגלית. זה ממש העמוד הראשון של הספר.
      ורוב הקוראים מבינים אנגלית, מה שאי אפשר לומר לגבי שפת המקור… 🙂
      אני, אגב, קראתי בעברית. כנראה בתרגום שאת מדברת עליו. הספר מופיע בגאון בספרייה שלי. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s