יהודה הלוי פ(נ)ינת אביתר בנאי






             
     
סחרוף פינת נג'ארה, מתוך הפרומו למופע


בשל קשיים בהעברת התקציב (והכוונה, כמובן, לתקציב התרבות המשפחתי) לא הייתי נוכח במופע "יהודה הלוי פינת אבן גבירול" שארגן ניצן זעירא בכ"ט בנובמבר שנת אלפיים וארבע. אבל – להגנתי – שמעתי את ההופעה ברדיו (ותודה לך, לשם שינוי, גלי צה"ל), ונהניתי הנאה מרובה.


 


כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, בארון הספרים היהודי כמו גם בקובץ התפילות מצויים טקסטים נפלאים, אשר גם ללא אמונה חדורה ופאות מתולתלות אפשר להתפעל ולהתפעם מיופיים ומאיכותם. לצערי, ברוב המקרים הטקסטים האלה נותרים מוזנחים, ידועים רק לפוקדי בתי-הכנסת (שרובנו, כך נראה, לא משתייכים אליהם), ואם כבר הם מולחנים אז מדובר באמנים דתיים אזוטריים, שספק אם שיריהם מגיעים רחוק יותר מתדר ערוץ 7.


 


ואילו ביום שלישי בערב הטקסטים האלה נוגנו בהיכל התרבות, לב הקונצנזוס הישראלי, בידי מיטב המוסיקאים בארץ. בלטו בנוכחותם ברי סחרוף, מיכה שטרית, אביתר (עוד נחזור אליו) ואהוד (נו, באמת… ציפיתם למשהו אחר?) בנאי, מאור כהן (כן, מאור כהן…) ושלומי שבן – כולם הפגינו את כישרונם כמלחינים וכמבצעים, ויצרו אוסף של רגעים יפים ומרגשים.


 


אני בכוונה אתעלם מהרגעים הפחות חזקים בערב (שהיה ארוך מאוד וקצת מייגע בשלבים מסויימים), כי באמת חבל לקלקל את ההפקה החשובה והנהדרת הזו. רק הערה לסדר, ברשותכם, למר מוש בן-ארי: כדאי בהופעות הבאות להשקיע קצת יותר בלימוד הטקסט שלפניך, אם הוא צפוי להכיל מלים יותר מסובכות מ"יה" [ותודה לגידי אביבי שכתב בבוקר את מה שאני חשבתי בערב אך דאגתי שמא טעיתי או לא הבנתי].


 


בקיצור, היה מאוד נעים. הרבה מזה בגלל אביתר בנאי. האיש שפשוט לא יודע לכתוב שירים לא טובים, שלא יודע איך לחפף בהופעות, שלא מתייחס בזלזול או באדישות למוזיקה ולא משנה באיזו מסגרת מדובר, הביא לערב לחן שלו ל"לך אלי תשוקתי", טקסט מדהים של ר' יהודה הלוי, שהיווה ללא ספק את שיאה של ההופעה. הביצוע שלו היה פשוט מרטיט. אולי זה בגלל שאביתר היום קרוב יותר אל הטקסט הזה מאמנים אחרים שהשתתפו בערב, אולי זה בגלל שהוא אמן מדהים כל-כך, אבל השיר הזה היה פשוט פנינה, ואני ממש משתוקק לשמוע אותו שוב.


 


אז עזבו אתכם מצוי פיוס, ימי הידברות ושאר ירקות – אם אתם רוצים באמת לחבר את הציבור החילוני לצדדים הנפלאים של היהדות, תנו לניצן זעירא את תיק הדתות (או לפחות את תיק התרבות). עם כל הכבוד לשאול יהלום, אפי איתם, בניזרי והרב עובדיה (ואין כבוד, אם תהיתם…), ביום שלישי בערב שכחתי לרגע כמה גרוע נראית הדת היהודית היום, והתמלאתי רומנטיקה וקסם מימי הזוהר שלה, לפני מאות שנים.


 


"לך אלי תשוקתי" פותח את תפילות יום הכיפורים עצמו אצל המתפללים הספרדים. אביתר בנאי מספר שהפיוט הזה, שהיה שומע מבית הכנסת שליד ביתו, תמיד שבה את לבו. מדובר אכן בפיוט נדיר ביופיו ובעוצמתו. הנה הוא לפניכם – – –


 


לך אלי תשוקתי


בך חשקי ואהבתי


לך ליבי וכליותיי


לך רוחי ונשמתי


השיבני ואשובה ותרצה את תשובתי


 


לך אזעק בך אדבק


עדי שובי לאדמתי


לך אני בעודי חי


ואף כי אחרי מותי


השיבני ואשובה ותרצה את תשובתי


 


לך ידיי לך רגליי


וממך היא תכונתי


לך עצמי לך דמי


ועורי עם גויתי


השיבני ואשובה ותרצה את תשובתי


 


 

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “יהודה הלוי פ(נ)ינת אביתר בנאי

  1. גיאחה הגיב:

    חבל שלא ידעתי שמשדרים ברדיו.

    חייב להתקומם רק נגד משפט אחד שלך – לא פעם ולא פעמיים אביתר מחפף בהופעות, ונותן לקהל תחושה של "יאללה בואו נשיר ונלך הביתה". לאחרונה זה נרגע אצלו, אבל הייתי כבר בארבע הופעות שלו, בשתיים מהן נראה שהוא רוצה רק לארוז וללכת לקפה.

    השתיים האחרות היו בלתי נשכחות, כמובן 🙂

  2. רוני הגיב:

    אביתר היה באמת מדהים.
    שתי השורות האחרונות שציטטת צריכות להיות:
    לך עצמי לך דמי
    ועורי עם גוויתי.

    כדאי גם לציין שהשיר, ממנו ציטטת שלושה בתים, מכיל במקורו לא פחות מארבעים וחמשה בתים. כששרים אותו בבית הכנסת לפני תפילת ערבית של יום הכיפורים, הוא אורך מעל חצי שעה (כך שגם הוא אורך יותר מעשר דקות…:-)

    ודבר אחרון, למרות שבתוכנייה של המופע השיר מיוחס ליהודה הלוי (ואכן יש מסורת כזאת), מקובלת היום יותר הדעה שהשיר נכתב על ידי אברהם אבן עזרא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s