סיכום שבוע (המדור עם הקיטור) 51/2004

פילוסופיה בבלוג


 


אפתח בהתנצלות: ישראבלוג, האכסניה שבה מתגורר בלוג זה, שידרגה את עצמה השבוע (או שמא היה זה בשבוע שעבר?  לך תדע). כתוצאה מכך, פוסטים ישנים קצת "התעקמו" וחלקם אף נדפקו קשות. עמכם הסליחה, אבל אני טיפוס שלא מתעסק עם העבר, ולכן אינני רואה טעם בלשפץ או בלתקן אותם.


חבל שישראבלוג לא נאמנים לחוק הידוע של עולם המחשבים: "מה שעובד – לא נוגעים".


בכל מקרה, אחד מה"מאפיינים" (בלעז, features, שזה שם פוליטלי-קורקט בשפת המחשבים לתקלה או bug) הוא שהקאונטר המפורסם, שמנה בתחתית העמוד את מספר הגולשים שנכנסו לבלוג הזה, נעלם ללא שוב.


ועכשיו נשאלת השאלה: אם מישהו נכנס לבלוג שלי, ואין שם קאונטר, האם הוא באמת נכנס לבלוג שלי? 


 


 


ישראל, אומת הנרג'


 



הפרסומת לעיל ("היא ירדה לך כל הלילה – עכשיו תהיה חייב להקשיב לה") הציצה והטרידה אותי כל השבוע.


אם תהיתם, ככה בחרו הנציגים של נגן ה-mp3 ריו לפרסם את המוצר שלהם בישראל. משום מה אני חושד שזו לא הפרסומת בה משתמשת חברת ריו העולמית.


הגועל נפש הסקסיסטי הזה מצטרף לפרסומת של אורנג' (החברה שעשתה לנו שחור, זוכרים?) עם הקמפיין המעצבן החדש שלהם ("תחייכי", "תירגעי", "תשתחררי" וכו').


כנראה שהמפרסמים בישראל כבר ממש מיואשים, ומרגישים שחובה עליהם (וגם מצופה מהם) לנרג'ג'** הכל.


בקצב הזה, הקמפיין הבא יכול להציע חוויה בעוצמה שבאמת לא תכירו…


 


 


           מודעת אילוסטרציה (הופצה השבוע במייל). הקשר בין המודעה לחברת Orange דמיוני (כמעט) לגמרי.


 


 


** לנרג'ג' [פ.], נגזר כמובן מ-נרג' (NRG), סוג של אתר של עיתון יומי. (פרטים נוספים אצל עידו).


 


 


משטרת תנועה (של מזומנים לקופה)


 


תמיד חשדתם ששוטרי התנועה לא ממש מתעניינים בשמירת בטחונכם אלא יותר בשמירת מכסות הקנסות שהם צריכים להביא בכל יום?  ובכן – צדקתם, ובגדול.


 


משטרת ישראל פרסמה לאחרונה נתונים המשווים בין הדו"חות הנרשמים על-ידי שוטרי התנועה בגין עבירות לבין מידת המעורבות של העבירות בתאונות חמורות.


 


מה הן העבירות שגורמות לתאונות חמורות שאלתם?    עבירות הקשורות להולכי רגל, משמעת נתיבים, מהירות, אי ציות לתמרורים ורמזורים (בסדר הזה ממש).


ומה אוכפים שוטרינו תהיתם?   עבירות מהירות, חגורת בטיחות, רשיונות (!!!) וחניה (!!!).


 


את השוטרים לא מעניינים עבירות הקשורות להולכי רגל (22% מהתאונות, 3% מהדו"חות) אבל מאוד מעניינות עבירות חניה (0.3% מהתאונות, 14.2% מהדו"חות).


 


מה משותף לכל העבירות שהשוטרים לא אוכפים?   העבירות האלה הורגות אנשים כל יום.


מה משותף לכל העבירות שהשוטרים כן אוכפים?   קל לתפוס את ה"עבריינים".


שים מחסום, תעשה פקק רציני, תתפוס איזה אחד שלא חגר חגורה ושניים בלי רשיונות, ותחזור הביתה שמח וטוב לב בחמש וחצי. תעבור ברחובות העיר, תעשה פקק רציני, תתפוס שניים שחנו לא כחוק (כי עצרו שנייה לקנות פלאפל), תרשום להם דו"חות, ותחזור הביתה שמח וטוב לב ברבע לשש.


 


בקיצור, אמרו מהיום "משטרת התנועה" – מטרתה להתמיד בתנועה של מזומנים לקופה.


 


– איך עיוור יכול להיות בתצפית?


– איך אדיוט יכול להיות שוטר?  תענה לי על זה.


– זה מאוד פשוט. הוא פשוט מתגייס.


           (דיאלוג בין המפקח קלוזו והמפקח הראשי דרייפוס, מתוך "שובו של הפנתר הוורוד", 1975)



 


 


קצר על "קצרים"


 



   צילום: יוסי צבקר לוואינט


 


אני רואה מה שאתם משדרים וזה נראה לי כמו: "איזה מגניב, בואו נעשה את התוכנית של בני היל רק בעברית, ונשתמש בצחוקים מוקלטים שאנשים יבינו שזה אמור להצחיק, ונביא את קרן מור ואת מוני מושונוב כי הם מה-זה מצחיקים, ואם אנשים צוחקים מיצפאן ומאדיר מילר בטוח הם יצחקו מהבדיחות הבסיסיות שלנו, ונרביץ רייטינג עד השמיים לערוץ שתיים".


 


נרשמו גיחוך קטן, פיהוק ארוך, צחוק אחד או שניים – קצרים.


 


 


מי נתן לך רשיון (נישואין), ילדה?


 


המדינה פרסמה הנחיות חדשות למדריכות הכלות של הרבנות, בתגובה לעתירה של המרכז לפלורליזם יהודי.


 


למי שלא יצא העונג הגדול של להתחתן והעונג המפוקפק של להרשם לנישואין ברבנות, אסביר בקצרה: כחלק מריטואל הנישואין, על הזוג לעבור מסכת בירוקרטית דרקונית ומוזרה ברבנות. גולת הכותרת היא ללא ספק הביקור של הכלה תחילה ואז הזוג אצל מדריכת הכלות/זוגות.


 


הנה, תקראו מה יש למיכל בנימין, מדריכת כלות מנוסה, לומר בעניין לזוגות הצעירים (ובמיוחד לכלה): "היא צריכה לכבד את הגבר, להיות אשה חכמה ומבינה. היא לא חייבת להיות מלומדת… העיקר שתהיה נינוחה… למשל, כשמקבלים את הבעל בצהריים נותנים לו קודם לאכול, ולא באים אליו בטענות על בטן ריקה". מה לומר?  צודקת. (בכלל, מי נתן לאשה רשות לצאת מהמטבח ולקבל את פני הבעל?)


 


לאשתי, לצערי, לא סיפרו על הסטייק והבירה שצריך לתת לי (כמה חבל), אבל בהחלט הסבירה לה המדריכה שאל לה "להטריח את הבעל בטרדות היום-יום שלה, כאשר הוא בא הביתה מהעבודה". כמו-כן, היא יידעה אותי שהאישה איננה כמוני, ועליי לדאוג לדברים החשובים לה באמת (בגדים, אם תהיתם). ואינני אפילו נכנס לדיון המגוחך ביחסי מין ובחשיבות שמירת נידה, במיוחד לגבי זוגות חילוניים שקיימו יחסי מין פעם או פעמיים לפני שהחליטו להינשא.


 


בקיצור, ללא ספק יוזמה מבורכת. ואם כבר מישהו במדינה תופס שכל בעניין הרבנות, אולי הגיע הזמן גם לספר להם על דארווין?


 



 


 


 


הסטטיסטיקה המאיימת של הלשכה המרכזית


 


דומה, אבל שונה – הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית השבוע מציעה לבטל את אופציית המאסר לסרבני סקרים ולהמירה בקנס בלבד. שמעתם נכון – במדינת ישראל קיים היום חוק המתיר לאסור את מי שמסרב להשתתף בסקרים סטטיסטיים שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עורכת. אם דופק על דלתכם סוקר, ואתם מסרבים להשתתף בסקר שהוא עורך, אתם עלולים למצוא את עצמכם בכלא. רוזנשטיין ואתם – אויבי המדינה.  


 


אתם בטח אומרים לעצמכם בשלב הזה שכל העסק הזה סתם מצוץ מן האצבע ואף אחד לא אוכף את העניין הזה.


ובכן, סיפור אישי – הדלת הייתה דלתנו, הסירוב היה סירובנו, לשון החוק (כולל העונשים הצפויים) נשלחה לביתנו ואני ואשתי היקרה השתתפנו בסקר הצריכה המשפחתית לשנת 2001 על אף סירובנו ונגד רצוננו. מדינה דמוקרטית, עלק.


 


שלא תבינו לא נכון – בתור בוגר החוג לסטטיסטיקה, יש לי את מלוא הכבוד וההערכה לסקרים שעורכת המדינה ולתועלת שלהם. עם זאת, יש כאן פגיעה בוטה בפרטיות של האזרחים, בחופש שלהם להחליט בעצמם אם הם רוצים או לא להשתתף בסקרים שכאלה, וכן בחייהם (יש דברים יותר חשובים בחיים הפרטיים של אחדים מאיתנו מאשר למלא טופס מטופש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פעמיים ביום לפי ההוראות).


 


עם תגמול נכון (כיום מקבלים מחשב כיס חביב תמורת ה"זכות" להשתתף בסקר) אני בטוח שאפשר למצוא משתתפים לסקרים של הלשכה גם בלי איומים א-לה הסופרנוס. נראה לי שהרעיון מאחורי כל העניין אמור להיות טובתם של כולנו, ולא הסטטיסטיקה לשמה.


 


בכלל, כל העסק הזה מזכיר לי את הבדיחה על הסטטיסטיקאים והכלכלנים, שמוסר ההשכל שלה אומר שאין להשתמש בשיטות סטטיסטיות אם לא מבינים את הרעיון האמיתי שמאחוריהן.



 


 


 


הרס מבוקר שיוצא מכלל שליטה


 


ראיתי בטלוויזיה ראיון* עם פרופ' אהרון צ'חנובר,  שזכה בפרס נובל לכימיה לשנת 2004.


 


צ'חנובר מספיד את ההשכלה הגבוהה בישראל. לדעתו, החינוך בארץ הוא בעדיפות נמוכה, מערכת החינוך נפגעת, החומר האנושי שהאוניברסיטאות מקבלות היום הוא ברמה לא מספקת, והאוניברסיטאות עצמן קורסות.


 


פרופ' צחנובר קיבל את הפרס על גילוי מערכת האויבקוויטין שמזהה, מסמנת והורסת חלבונים. יש סיבות "טובות" להרס הזה (מאבק בוירוסים, למשל) אבל גם סיבות "רעות". הרס טוטאלי הוא מחיר שהגוף משלם על הרס מבוקר שיוצא מכלל שליטה.


 


לטענת צ'חנובר גם הקיצוצים במוסדות להשכלה גבוהה הם הרס שהפסיק להיות מבוקר. "הסיכוי לזכות בפרס נובל בישראל קטן יותר מהסיכוי לפגיעת ברק", הוא אומר, ויוצא בגלוי כנגד החלטות "פופוליסטיות" של משרד החינוך, כמו ביטול הבחינה הפסיכומטרית ומתן תארים מחקריים למכללות.


 


"מדינת ישראל תמיד תהיה דלת אמצעים. אנחנו צריכים להתמקד בדברים שהם חשובים, חדשניים… לא נוכל לעשות את זה עם מערכת חינוך קורסת", אמר צ'חנובר במסיבת העיתונאים בישראל. " ישראל תלויה בהשכלה גבוהה. כל מה שיש לנו – צה"ל, רפא"ל, תעשייה מתוחכמת – תלוי במה שיש לנו בראש. ללכת לקצוץ את הראש הזה הוא מעשה התאבדות. לפגוע במדענים היום יעלה לנו ביוקר בעתיד".


 


כמה מתאים שהפרופסור שמתעסק עם הרס המערכות היסודיות בגוף יהיה זה שיזהה ויתריע על הרס המערכות היסודיות במדינה.


 


צ'חנובר קיבל פרס נובל השבוע. אולי כדאי להקשיב לו.


 


 


*ראיון מעניין שערכה אביבה משמרי עם פרופ' צחנובר (פורסם ב"גלובס" ביוני 2003) ניתן לקרוא בבלוג של אביבה כאן.


 


 


 


הפרעה נפשית, מון אמי


 


"הרימו יד אחת למעלה אם אתם מחבבים את הצרפתים. הרימו שתי ידיים למעלה אם אתם צרפתים" ~ אמרה עתיקה.


 


שגריר צרפת בישראל, ז'ראר ארו, טוען שלישראלים יש "הפרעה נפשית", הפרעה של אנטי-צרפתיזם.


 


אני לא יודע לגבי האנטי, אם כי אני חייב לומר שנראה לי שרבים וטובים לא יזילו דמעה אם ארגון טרור כלשהו ימוטט את מגדל האייפל הפאלי או את שער הנצחון, אבל שגריר צרפת בישראל הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהצרפתים תמיד מתעוררים מאוחר מדי.


 


כמה שנים אתה בארץ, שרק עכשיו אתה קולט שלישראלים יש הפרעה נפשית, מון אמי?


 


 


אירוניה


 


 


 


"האין זה אירוני, אתה לא חושב?


 קצת יותר מדי אירוני… כן, אני חושב."


                                    (מתוך "אירוני", אלאניס מוריסט)


 


(ותודה לעינת על ההפנייה)


 


 


ה-code האתי של צה"ל (קטע לאנשי מחשבים, אבל לא רק)


 


כן וידוא הריגה, לא וידוא הריגה. בוגי Blame it on the או אילנה דיין on. מקרה חריג או חריג שמעיד על הכלל – הקטע הזה שקיבלתי במייל אומר הכל, וגם די מצחיק (סליחה מראש ממי שאינם אנשי מחשבים, אם תתקשו להבין את ה-syntax).


אז הנה ה-code, למקרה שתהיתם:


while (arab != DEAD)


{


     shoot(arab);


}


 


// making sure arab is dead


for (int i=0; I < 3; i++)


     shoot(arab);


 


coverUp();


 


 


 


נשמע בטיסת אל-על השבוע


(או אולי לא… בכל מקרה אותי זה מצחיק) – – –


 


"נוסעים יקרים, אנא הדקו את חגורות הבטיחות והישארו במקומותיכם עד שהמטוס מגיע לעצירה מוחלטת ושלטי חגורות הבטיחות כבים.


אנחנו מזכירים לכם שהשימוש בטלפונים סלולריים במטוס זה אסורים בהחלט"


(הקברניט במערכת הכריזה של המטוס, באנגלית כמובן, עם הנחיתה בשדה התעופה בן-גוריון)


 


"נוסעים יקרים, לאלו מכם שישובים, אנחנו רוצים לאחל כריסטמס שמח, ומקווים שתהנו בשהייתכם בישראל.


לאלו שעומדים במעברים ומדברים בטלפונים הסלולריים, אנחנו מאחלים לכם חנוכה שמח ומקווים לראותכם שוב בטיסת אל-על"


(הקברניט במערכת הכריזה של המטוס, באנגלית שוב, כמה דקות לאחר הנחיתה)


 


 




2 מחשבות על “סיכום שבוע (המדור עם הקיטור) 51/2004

  1. אביב הוד הגיב:

    אנחנו דווקא השתתפנו בסקר, הועקנו קשות (הסקר עצמו, ואחריו עוד לפחות 4 שיחות טלפון לשאול איך היה הסקר וככה) ואפילו לא קיבלנו מחשבון..
    כמאמר המשורר א. לוזון – איזו מדינה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s