המדור עם הקיטור (שבוע 53, סוף 04)


Mother Nature is a Bitch



ראש וראשון לכל השבוע – רעש האדמה באסיה. עד לרגע זה מונים בדרום אסיה מאה עשרים וששה אלף הרוגים. אין בזה שום דבר מצחיק. להיפך.  החוק העשירי של מרפי בפעולה: אמא אדמה היא כלבה.


 


מה שכן, הצחיק אותי לראות איך תמיד נישאר – לפחות באסונות – יהודים. כלומר, תמיד נתעניין כמה ישראלים נפגעו, ודי נתעלם מכל השאר.  כי בינינו, אם לא היו נפגעים באסון הזה ישראלים, מישהו בכלל היה מתעניין בו יום למחרת?    זה שוב מחזיר אותי לחמישייה, ולעוד מערכון מפורסם על הזוג שקורא על האסונות בעיתון, אבל אם אין לא נפגעו שם יהודים, אז הוא מעביר דף.



להפתעתי, גיליתי שגם התאילנדים מגלים קורט של ישראליות (כנראה בשל היחסים המתחממים בין שני העמים – אנחנו מבלים אצלהם את הקיץ בשיזוף והם מבלים אצלנו את הקיץ בקטיף) – אלפים נהרגו בתאילנד, ואותם מעניין רק הנסיך שלהם, שהיה עסוק בסקי מים עד שגל גדול בא ולקח אותו.


 


אנחנו והתאילנדים גילינו שפרוטקציה, שחיתות ומעמדות לא עוזרים מול צונאמי. על משקל הפתגם הצה"לי המפורסם אפשר רק לסכם בעצב: אתה יכול לירוק על הטבע והוא נרטב; אבל כשהטבע יורק עליך, אתה טובע.


 


 


הומור מטיילים שחור


 


עוד תכונה ישראלית – לא עברו כמה שעות וכבר התחילו הבדיחות השחורות.


 


בקטגורית המוצלחים נרשמו איך מזהים ישראלי בחו"ל? (פרטים אצל עידו) ומה יהיה אחוז הקולות הצפים בבחירות הבאות בדרום אסיה? (עגבניות לזרוק לכיוון עופר).


 


התרומה שלי (הבדיחה מצריכה ידע קל בז'רגון המטיילים הישראליים) – – –


הצונאמי הזה, זה הגל העולה או הגל היורד?


 


 


רוכבים על הגל


 


כרגיל, המרוויחה הגדולה מהאסון (כמו תמיד) הייתה התשקורת, שתמיד נהנית לרקוד על הדם.


 


כך, למשל, עופר מצא את התגובה הזו באחד הפורומים:


 


איזה נחמדים שם בערוץ 10 (כל עוד זה מביא להם רייטינג…).


 


 


ב-YNET פתחו גלריה לפרסום תמונות הנעדרים:


 



וכפי שאתם רואים, לא שכחו להוסיף למטה אפשרות לדרג אותם. אולי גם נחפש את הנעדרים בהתאם לדירוג…


 


וכל שדרי הרדיו, העיתונאים ואפילו יגאל צור (?!) קפצו על הסירה. (הומור שחור?)


 


לכל הטררם הזה הצטרפו גם חברות הסלולר והטלפוניה הבין-לאומית, שקצת פרסום חינם אף פעם לא הפריע להם.


 


עידו קרא לזה "רוכבים על הגל". שוב פעם הומור שחור…


 


 


אלוהים שירותי נקיון בע"מ


 


האמת היא שכל האסון הזה גורם לך לחשוב – כמו כל אסון – איפה נמצא האלוהים הזה, שמליוני אסייתים (וגם די הרבה ישראלים) מאמינים בו.


 


ובכן, חברים, מצאתי את התשובה: אלוהים פשוט עסוק. לפרטים נא לפנות לנאס"א.


 


 


איזה שעון בן חיל


 


ועכשיו למשהו שונה לגמרי, אבל קשור (אפרופו דתות): אמאזון שוברת את כל השיאים בעונת החגים הנוצרית המתרחשת בימים אלה. החברה מדווחת:  כל דקה נמכר שעון. ממש שעון בן-חיל.


 


זה קצת הזכיר לי את ההוא ששמע שאשה נאנסת כל חמש דקות בארה"ב, וענה "איזה מסכנה…".


 


 


איזה הוא עשיר?   ראש הממשלה


 


ובחזרה אלינו… הידעתם?  אריק שרון הוא ראש הממשלה העשיר ביותר בישראל. "הארץ" מפרסם את הידיעה הזו באותו יום ממש שבו הוא מפרסם שיש 30% יותר עניים במדינת ישראל מאשר פורסם.


 


מעניין איך זה גורם לאריק שרון להרגיש?   (ניחוש שלי: רָעֵב).


 


 


 


ואגב, עם כל הבוז שלי לראש ממשלה המשמין ממנעמי השלטון בעוד אזרחי המדינה שלו רעבים ללחם, לא יכולתי שלא לחייך על התואר "ראש הממשלה העשיר ביותר בישראל".


 


כמה ראשי ממשלה חיים בישראל מלבד אריק?   ברק, ביביהו, פרס ושמיר. כלומר, מבין חמישה אנשים, אריק שרון הוא העשיר ביותר. מדהים.


 


בשבוע הבא חשיפה נוספת: אריק שרון הוא העשיר ביותר בישראל מבין כל ההורים לבן אחד שמן ובן אחד מושחת.


 


 


חולדאווין שובר שיאים


 


גם כן בעניין חשיפות – וואינט מדווח ששיא השכר ברשויות המקומיות שייך לעיריית תל-אביב. משום מה לא הופתעתי.


 


מעיריית תל אביב נמסר כי "רמת ההכנסות הגבוהה של תל אביב נובעת מתהליך ההתייעלות שעברה העירייה בשנים האחרונות, שלא פגע באיכות השירות שמסופקת לתושבים".  התייעלות?  איזו התייעלות??  בכל ביקור בעירייה, בכל מגע שיש למי מקרוביי וחבריי עם העירייה, מתגלה רק עוד ועוד בירוקרטיה מיותרת, עוד פקידים שתפקידם להפנות אותך לפקידים אחרים, העבודה לא מתבצעת, השחיתות חוגגת. רמת ההכנסות הגבוהה היא תוצר של הארנונה הגבוהה שמשלמים תושבי העיר תמורת שירותים ברמה נמוכה מאוד, ועוד יותר מכך תוצר של תעשיית הדו"חות המשגשגת ופורחת תחת משטר חולדאווין.


 


לא מאמינים?  הנה עוד קטע מתגובת העירייה: "עיריית תל אביב מסיימת שנתיים רצופות בעודף תקציבי היא סממן נוסף להצלחת התהליך וניצול המשאבים".
מי הם המשאבים של העירייה?  התושבים.  במלים אחרות, תושבי תל-אביב היקרים, העירייה מודה שהיא מנצלת אתכם וכל זאת כדי לשלם לעובדיה את השכר הגבוה ביותר ברשויות המקומיות.


 


תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מצביעים חולדאווין.


 


 


אל תשתין בקשת לבאר, כי ממנה יום אחד תשתה


 


קשה-קשה להיות אמן בישראל. עוד יותר קשה-קשה לעשות מוסיקה בישראל. הכי קשה-קשה אולי זה לעשות מוסיקת מחאה בישראל.


 


כי – תרצו או לא – אמנים זקוקים, בסופו של דבר, לחיבוק החם והאוהב של הממסד – חברות תקליטים, רשתות תקשורת, חברות ענק ועוד. זה נורא קוּל להשתין על כולם, אבל יום אחד אתה מוצא את עצמך מתחת לזרם, ודי קר שם וגם קצת מסריח.


 


 


 


וכך מצאו את עצמם חברי "הדג נחש", מי שחרתו על דגלם (ראו לעיל) את ההשתנה בקשת ואת הבעיטה בממסד, בחליפות, מייצגים את ישראל במסגרת מסע הופעות שנתמך ומומן בחלקו על-ידי משרד החוץ, וזאת אחרי שיר כמו "חליפות" ("המעגל הזה חייב להישבר / החליפות איבדו מזמן את הזכות לדבר… / אלף ואחד לקקנים, מקורבים / יועצים באפריל, כותבי נאומים…").


 


וכך עידו מצא אותם השבוע נותנים בראש עם רינגטונים ומשחקים תוצרת "סלקום". כן, אותה חברת סלולר ששאנן והחבר'ה נהנו להכפיש ב"מספרים" ("ארבע חברות סלולאר מתחרות על האוזן של שבעים וחמש אחוז מהישראלים / מנכ"ל סלקום הולך לבנק פעם בחודש מפקיד משכורת שש מאות שבעים וארבע אלף שקלים…").


 


 



 


עצוב?  אירוני??  לקח לחיים – – –  אל תשתין בקשת לבאר, כי ממנה יום אחד תשתה.


 


 


 


ואגב באר ומים ושירי מחאה, הנה לכם מעט ממלותיו של איש אמיץ, שהשתין לבאר פעם אחר פעם, אבל היה ישר ותמים מדי כדי לחפש בה שתייה, גם כאשר החום של המדבר איים להכריעו:


 


"אז מה כל הדאווין של שירי מחאה?


כל פעם חוזרים לאותה נקודה.


מה שלא תעשה, המים יורדים.


 


תעשה שמיניות באוויר,


תעשה קטינות סלאביות בתרגילי מתח,


גמישויות כחלחלות עם חתך מרחפות על פני כל השטח,


תחרוז נתח לפתח, תגיד בטח בטח צנון ורתח


המים יורדים…


 


המים נוזלים, המים אוזלים,


המים יורדים…"


                                (מתוך "דאווין של שיר מחאה" למאיר אריאל)


 


 


פני הדור כפני הכלב


 


השילוב של צופית "מילקשייק" גרנט וענבל "קזינו" גבריאלי הפחיד כנראה הרבה אנשים, כי התכנית קיבלה בקושי שישה אחוז רייטינג. זה עוד טוב לעומת אסף "גבות" הראל, שגירד את השלושה אחוז.


 


עם כל הכבוד לאלטרנטיבה שמציע ערוץ 10, תוכניות רעות יישארו רעות גם תחת הסיווג של "אלטרנטיבי", "ביזארי" או "סאטירי". נראה לי שאסף וצופית צריכים להצטרף למשפחת קמיצ'לי (משפחת מי?) בדרך לצו הרחקה לכל החיים ללא אפשרות חנינה מתחום הטלוויזיה. (לגבי אסף, אגב, אני בהחלט חושב שיש מקום לסעיף מקל, המאפשר לו ליצור עוד פרקים של מ.ק. 22 ו/או שוטטות. ההגבלה תחול רק על תוכניות אירוח, לייט נייט או כל ז'אנר אחר שבו הוא נדרש להיות נוכח לכל אורך התכנית).


 



למי שבכל-זאת צפה בתוכנית של צופית (הייתי על מסלול ריצה בחדר כושר.. נשבע!!!) ציפתה תוכנית סאטירה שהייתה החלום הרטוב של יוצרי "ארץ נהדרת": ענבל מקטרת על שמאמן מכבי תל-אביב "הושיב את לירן על הספסל" (סיגל עזריאלי פראיירית לידה), ענבל מגלה רגישות עמוקה  (צופית: "את יכולה להבין את סבל הפלסטינים?"  ענבל: "אם אני ממש מתאמצת אז כן"), ענבל מעלה טיעונים לוגיים מנצחים בדבר הסכסוך הישראלי-ערבי ("יש להם כבר 22 מדינות, אולי ניתן להם גם אותך?").


 


בקיצור, גאווה גדולה למפלגת הליכוד, לנבחרת ישראל בכדורגל ולדור הצעיר של מדינת ישראל. מדינה שבה  צופית גרנט עושה טלוויזיה וענבל גבריאלי חברת כנסת היא ללא ספק ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (והאנשים המאוד מוגבלים) האמיתית.


אמר כבר מי שאמר: פני הדור כפני הכלב.


 


 


לימור, הביתה!


 


פרופ' אהרוני מגלה שמשרד החינוך מצא שיטה מצוינת להילחם בהידרדרות של תלמידי ישראל במבחני ההישגים העולמיים – רמאות: הוא מכין את התלמידים לבחינות במקום ללמד אותם את החומר.


 


גברת לבנת היקרה – אנחנו מ-א-ו-ד מאוכזבים. את יודעת טוב מאוד מה העונש של מי שמרמה בבחינה.
את מתבקשת ללכת הביתה עכשיו ולא לחזור למשרד בלי אחד מההורים
.


 


 


אם לא חינוך, אז לפחות חיוך.


 


ואפרופו חינוך, השבוע פרסמה  ועדת דברת את מסקנותיה.


 


חיפשתי, הפכתי וקראתי שוב, אבל לא מצאתי שום התייחסות של הועדה לבעיות האמיתיות והבוערות: למבנים הלא בטוחים, לכיתות הקטנות והצפופות, ללוחות הישנים ולטכנולוגיות ההוראה העתיקות, לספריות ו/או חדרי מחשבים הקטנים והלא עדכניים, ובעיקר לאלימות הגואה ומתגברת בקרב בני הנוער.


 


הועדה אמנם מציינת ש"מניעת אלימות" זה רעיון חשוב שיש לקדמו, אבל לא מציעה שום דרך פרקטית לפעול בעניין. תזכורת: בסוף השבוע שעבר נרצח נער בן פחות מ-18 בידי נערים אחרים.


 


כרגיל, כמו כל ועדה במדינת ישראל, גם ועדת דברת מוציאה שם רע למושג הרעוע ממילא של ועדה. ביקשנו לבדוק לעומק את מצב החינוך בישראל, וקיבלנו קטגוריה על מצב המחנך בישראל.


כמו בועדות החקירה הצבאיות, בסוף הפילו הכל על  הש"ג, המורים. העיקר שאלוף הפיקוד יוכל להמשיך לחייך.


 



 


אם לא חינוך, אז לפחות חיוך.


 


 


מיסטר פינס וד"ר וגינה


 


אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, אופיר פינס יהיה שר הפנים, אחרי שנבחר במקום הראשון על-ידי חברי מרכז העבודה.


 


לא שיש לי משהו נגד פינס. להיפך. הוא ללא ספק אחד מהטובים וההגונים שביושבי בית הנבחרים.


 


אבל האם מדינת ישראל באמת יכולה להרשות לעצמה מנהיג עם שם כזה?


 


רק תחשבו על הכותרת ב-CNN בבוקר שאחרי היבחרו של פינס לראשות הממשלה:


Penis Ellected to Lead Israel


 


 


ועל זה אמרה ג'וליה רוברטס (גם יפה וגם אופה) לפינס אחר, מר הי גיא:


"…Better Mr. Penis than Mr. Vagina"


 


 


כריסטמס שמח (המלחמה נגמרה)


 


האופטימיסט ממתין כל הלילה לשנה החדשה שתגיע.
הפסימיסט ממתין כל הלילה שהשנה הישנה תצא.

                                                                           ~ בילי ווהן.


 


אז כדי לסיים בבכל-זאת נימה אופטימית את 2004, אני רוצה להקדיש לקוראי הבלוג את שירו הנהדר של יקיר הבלוג ג'ון לנון (טוב, גם יוקו היתה בעניין), Happy Xmas (War is Over), ולאחל לכולנו שנה אזרחית טובה ומוצלחת.


 


"…זה כריסטמס


לחלשים ולחזקים


לעשירים ולעניים


העולם כל-כך טועה


 


אז כריסטמס שמח


לשחורים וללבנים


לצהובים ולאדומים


בואו נפסיק את המלחמות…


 


כריסטמס שמח


וראש השנה שמח


בואו נקווה שהיא שנה טובה


ללא כל פחד


 


המלחמה נגמרה, אם תרצו


המלחמה נגמרה."


                                (מתוך "כריסטמס שמח (המלחמה נגמרה)")


 


להתראות בשנה הבאה!

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s