פני הסופגניה של אום כולתום בפלורנטין

הפעם הראשונה בה פגשתי את אום כולתום היתה בשיר של רוני סומק. הוא נקרא "בתשובה לשאלה: מתי התחיל השלום שלך?" (מתוך "גן עדן לאורז"). בערך באותה תקופה שודר בטלוויזיה פרק של הסדרה "פלורנטין" שבו אורי בנאי שוטף את הבית לצלילי "אינתא עומרי" של אום כולתום.

שני אלה – כל אחד לחוד ושניהם יחד – הביאו אותי אחר-צהריים אחד ל"אוזן השלישית" לרכוש את "אינתא עומרי" – האלבום.

לקחתי אותו הביתה ביד נרגשת ומיהרתי לשים במערכת ולעצום עיניים. ברגע קפצו לי ימי שישי אחרי-הצהריים, מול ערוץ 1 בשחור-לבן שמדבר ערבית בלי חשש: המוסיקה המוזרה, המורכבת; השירים הארוכים-ארוכים; הפתיחה שהיא למעשה רק צלילי כיוון הכלים של התזמורת. ואז הכינור הראשי, הקאנון, החליל, התופים, התזמורת  – כל אחד מקבל את הכבוד המגיע לו. ואז – שקט. מחיאות כפיים מקבלות את הזמרת העולה אל הבמה. אף פעם לא ממש ראיתי את זה באמת, אבל יכולתי לדמיין אותה עולה אל הבמה והקהל יוצא מגדרו לפני שהיא פותחת את פיה ושרה. והיא שרה אינתא עומרי.

אִינְתָא עוֹמְרִי (אתה חיי)

השיבוני עיניך לימיי שחלפו.
לימדוני להתחרט על העבר ופצעיו.
כל שראיתי טרם ראו עיניי אותך היה חיים אבודים.
איך ייחשבו לי ימיי אלה?

אתה חיי,

לאורךָ שַחַרָם הפציע.

כמה מחיי שהיו לפניך אבדו.

זהו עבר אבוד, אהובי.

לא ראה ליבי לפניך שמחה,
לא טעם מהחיים פרט לטעם הכאב והסבל.
רק עכשיו התחלתי לאהוב את חיי
ולחשוש כי יחלפו לי.
כל שמחה אליה כמה לבי לפניך
באור עיניך פגשוה חלומותיי.
מחמל נפשי, יקר לי אתה מחיי,
מדוע לא פגשתי אהבתך מוקדם יותר?

כל שראיתי טרם ראו עיניי אותך היה חיים אבודים.
איך ייחשבו לי ימיי אלה?

אתה חיי,

לאורךָ שַחַרָם הפציע.

הלילות היפים, הכיסופים והאהבה הגדולה –
מזמן נושא אותם הלב למענך.
טעם עמי את האהבה רגע אחר רגע

מטוב לבו של לבי הכמה לטוב הלב של ליבך.
קרב את עיניך כך שעיניי יוכלו להיאבד בעולם עיניך.
קרב את ידיך כך שידיי ינוחו במגע ידיך.

בוא, אהובי, די לכל שהחמצנו,
שהרי כל שהחמצנו, נשמתי, מועט הוא.

כל שראיתי טרם ראו עיניי אותך היה חיים אבודים.
איך ייחשבו לי ימיי אלה?

אתה חיי,

לאורךָ שַחַרָם הפציע.

אתה יקר מחיי, יפה מחלומותי.
קחני אל המתיקות שלך,

קחני הרחק מהעולם,

הרחק הרחק אני ואתה,

הרחק הרחק לבדנו.
עם האהבה ימינו יעורו,

בלילות נכמה זה לזו.

דרכך השלמתי עם חיי,

סלחתי לזמן בעזרתך.

כאביי השכחתני עמך,

מכאוביי שכחתי אתך.

השיבוני עיניך לימיי שחלפו.
לימדוני להתחרט על העבר ופצעיו.
כל שראיתי טרם ראו עיניי אותך היה חיים אבודים.
איך ייחשבו לי ימיי אלה?

אתה חיי,

לאורךָ שַחַרָם הפציע.

מלים: אחמד שפק כמאל*

אהבה שמנצחת גבולות ואויבים

"…היא היתה האשה הגדולה מהחלומות. לא החלומות שלי, אבל סבא שלי תירגם לי לעברית רצוצה

שורות מהשירים שלה וניסה לדוג מעיני חצי מהתאווה שהציפה את עיניו. אני הייתי שבוי בפטישי קולה של האישה שהכתה אהבה אבודה ורחוקה.

היא היתה היחידה שהשתיקה את רעש קוביות השש-בש. פגעה בקופסה השחורה של כאב שאתה מקווה שאף אחד לא יגלה אותו. זה משהו שאני יכול לדבר עליו במושגים של ארכיאולוג, על משהו שמחלחל לכל מיני שכבות שיש לך בראש, שגם אחרי שאתה מסדר את מחברת התווים שיש לך שם, אתה יודע שהיא הגדולה מכולם.

ההורים שלי ידעו שהיא הזמרת של נאצר, הזמרת של האויב, ואני זוכר את השכנים שלנו זועמים שואלים את אבא שלי: 'איך אתה שומע את הזמרת של נאצר?' אבל אבא שלי אמר שיש אהבה שמנצחת גבולות ואויבים…"

                                                                                                                                                        (מתוך ראיון עם רוני סומק שהתפרסם ב"הארץ")

מושג אמיתי על גודלה של אום כולתום

אום כולתום הותירה חותם בל ימחה בשירה בערבית. השפעתה האדירה התפשטה, ממצרים (מקום מוצאה) ויתר מדינות ערב, וחצתה גבולות לשאר מדינות העולם.

כולתום נולדה ב- 1904 בכפר קטן, בת למשפחה ענייה, עובדה שמצאה לנכון לציין בכל הזדמנות. אביה היה העימאן במסגד הכפר, והאיש שלימד אותה קריאה/שירה של פרקי הקוראן. בעקבות המזמורים הללו גילתה כולתום הצעירה את יכולותיה בתחום הזמרה.

ב- 1923 נסעה לקהיר כדי להתחיל בקריירה של זמרת מקצועית. 10 שנים חלפו, והיא הפכה לשם דבר בכל הנוגע לרפרטואר השירה הערבית. במעמדה החדש זכתה לשירים שנכתבו במיוחד. המוסיקה, שנשאה אופי מצרי מובהק, עשתה בין היתר שימוש בכלים מערביים פחות מקובלים בתקופה, כגון צ'לו וקונטרבס.

באמצעות הקול הזה, מרחף לעיתים וסדוק קמעה, אגרסיבי ומלטף גם יחד, כישפה את מצרים ואת המזרח התיכון כולו. מעריציה נהגו לשבת לאורך כל ההפועות שלה, שהחלו בשעות הערב והסתיימו בבוקר למחרת. אום כולתום שרה את הדת, האהבה והלאום המצרי. היא הפנטה את מאזיניה בטאראב (רמת הרגש הגבוהה ביותר תחושת אהבה עמוקה והתמוגגרות על היופי.

אינתא עומרי היה השיר הראשון בו שיתפו פעולה אום כולתום והמלחין הערבי הגדול מוחמד עבדל וואהאב. בין שני ענקי המוסיקה שררה תחרות קשה, ובתהליך הגישור התערב נשיא מצרים נאצר. הביצוע הראשון של השיר מ- 1964 הפך במהרה ללהיט ענק. שיתוף הפעולה בין השניים הניב שבעה שירים נוספים.
בשיא הפופולריות הבינלאומית שלה, בשנות ה-60, הופיעה בפריז. 1967 כתב עליה מבקר הפיגארו הנלהב: "צרפו את מריה קלאס, אדית פיאף ומהליה ג'קסון ביחד – וגם אז לא תקבל מושג אמיתי על גודלה של אום כולתום".

ב- 1970 בשיא הקריירה שלה, נפטרה אום כולתום בקהיר. אבל כבד נפל על העולם הערבי כולו. ארון הקבורה שלה נחטף על ידי ההמון המצרי מוכה היגון, ונלקח לסיבוב הופעות אחרון ברובעי קהיר.

* התרגום שלי מבוסס על מספר מקורות, בעיקר זה.

** הפרטים הביוגרפיים על אום כולתום מבוססים בעיקר על מאמר מאת ז'וזה קרנסטי מ"האוזן השלישית".