בשל צירוף נסיבות מצער ומפתיע, יצא שבימים האחרונים הקשבתי במשך זמן די רב לרדיו (ולא ל-88, שבדרך-כלל מנעימה את זמני).
לקח לטראומה הקשה כמה ימים כדי לחלחל ולבעבע, ועכשיו אני חייב, ממש חייב, להעיר כמה הערות אגב:
- עברי לידר שלום, אדוני מתבקש להפסיק – ל-ה-פ-ס-י-ק – עם השירים המטופשים שהוא כותב. במקרה של שרית חדד זה עוד היה סביר, אבל שיתוף הפעולה ("המוצלח" לפי הקומוניקט) עם הגב' רוני סופרסטאר הוא מאוד מביך, אדוני, שלא לדבר על הכתם השחור שאדוני מצרף לרזומה שלו. העבודה שהמילים והלחן הם של אדוני מצביעים על-כך שייתכן שגם את אדוני צריך לשלוח לטירונות כלל-צה"לית מחדש למען יתבגר ויפסיק עם המסחריות הילדותית. אדוני גורם לי לחשוב ברצינות כי החומר הקודם של רוני היה איכותי ונפלא לעומת החומר הנוכחי שמספק לה אדוני, ולכן אדוני מתבקש לחדול ומיד (כבר עדיף שאדוני ימחזר שירים של אמנים מחו"ל… אדוני לפחות עושה זאת בחן, גם אם אדוני מנסה להסתיר את זה עד שהעניין מתפוצץ בפנים של אדוני).
התכונות הבולטות של רוני סופרסטאר
- יוני בלוך ואפרת גוש שלום, אני חסיד גדול של קאברים – זה לא סוד. אפילו יש לי את הסטייה הקטנה הזו, של אהבה לקאברים מעניינים, שלוקחים את השיר המקורי והופכים אותו מהקצה אל הקצה (גבר שר שיר שבמקור שרה אישה, שיר עצוב הופך לשיר שמח וכו'). ובכל זאת, גם לי יש קווים אדומים. יש שירים שהקאבר אינו יפה להם. יש ביצועים שפשוט אסור לגעת בהם, כי אפשר רק לקלקל. "פעם בחיים" הוא שיר כזה, אתם מבינים. בכלל, לשיר עמיר לב יכולים רק יחידי סגולה (כלומר, עמיר לב בעצמו, ואביתר בנאי ברגעי חסד מסוימים), ונראה שצריכות לעבור כמה שנים טובות וכמה אריזות ענק של מרלבורו לייט עד שאפרת גוש תוכל לשיר שיר של עמיר לב כמו שצריך. "פעם בחיים"? שורה כמו "עובר יום ועוד יום ואני לא שוכח / את היד שלך נוגעת לי בגב"??? אני מצטער, אבל זה פשוט נשמע לא אמין כשזה יוצא מהפה הענוג אך הצעיר של אפרת. עשית עבודה טובה, יוני. ההפקה נאה, הפסנתר מענג, ואני מאוד אהבתי את "לתפוס את השמיים", אבל במקרה הזה תפסת מרובה – לא תפסת. הביצוע הזה גרם לי לסגור את הרדיו בכעס – מקרה אמיתי.
ענוגה אך צעירה – אפרת גוש
- עורכים מוסיקליים בתחנות הרדיו השונות שלום, בימים האחרונים יצא לי להאזין לשירים אותם אתם משמיעים בתחנות שלכם, ובמיוחד אלה הישראליים, ורציתי להזכיר לכם כמה פרטים שלדעתי פרחו מזכרונכם: בחודשים האחרונים יצאו כאן כמה אלבומים ישראליים טובים שאפשר להשמיע ללא חשש בתוכניות שלכם: דודי לוי (כן, הוא הוציא אלבום שלם… לא רק את "דוד" ו"מושיקו"), שרון הולצמן (כן, ההוא מ"אין אהבה שלא פוגשת ייאוש"… יש לו אלבום שלם וטוב מאוד), אבי גרייניק, בתי. לא חיייבים להשמיע שוב ושוב את אותם הסינגלים הלעוסים שחברות התקליטים דוחפות לשולחנכם, לא חייבים ללכת רק על המובן-מאליו, עוד פעם עברי לידר/רוני/הפרוייקט של דין-דין אביב/היהודים-במופע-האקוסטי. חלאס – צאו מהקופסה, אתם עורכים מוזיקליים ולא פועלים בפס ייצור. תנו לעם רדיו עם קריצה, עם עניין, עם אהבה למוסיקה. אחרת, גם המעט שעוד מאזין לכם יילך בדרכיי ויחזור לדיסקים באוטו ולאיי-פוד באוזניות. והאמת – מגיע לכם!.
האמת – מגיע לכם!
שגיא נאור 
מסכים עם הכל, רק לא מאמין שפניות נרגשות וכנות כאלה לעורכים מוזיקליים יעזרו. הן לא עזרו עד עכשיו, ועדר זה עדר, הוא יאכל מה שתיתן לו לאכול, וכשעורכים מוזיקליים כפופים לשיקולים אחרים מגבוה, לא יעזור להם להיות יצירתיים כי יש להם פלייליסט.
לאפרת גוש אגב יש אתר חדש ויפה:
http://www.efratgosh.co.il
אם אתה מעוניין להתרגז עליה מקרוב. 🙂
(החדשות הרעות: "פעם בחיים" הוא לא יציאה, הוא חלק מהאלבום. נתראה בביקורת!)
דווקא אהבתי את "תמיד כשאתה בא" ואת "ג’ורג’יה".
מותר גם לבחורה נחמדה לטעות…
🙂
אני אישית לא מכירה את השיר המקורי ולכן אוהבת את הביצוע של אפרת גוש ל"פעם בחיים".
אבל אני לא יכולה להימנע מלהוסיף מילה בראש, אחרי כל פעם שהיא שרה "עובר יום ועוד יום ואני לא שוכחת / את היד שלך נוגעת לי בגב" … ובתחת!
מצטערת, פשוט יש שם הפוגה שמספיקה בדיוק כדי להכניס את המילה הזו. ואז אני צוחקת ומתביישת בעצמי כל פעם מחדש… (: