"מה טעם בי אם אני אומר דברים טפשיים
אם אני צוחק בפנים למה שהצער מביא
אם אני מסובב את גבי בעוד אתם בשקט מתים
מה טעם בי?"
(“What Good Am I?")

רוברט צימרמן נולד בשנת 1941 ב-Duluth, עיר שכוחת-אל במינסוטה. זהו איזור של צווארון כחול, פועלים קשי-יום, מהגרים מגרמניה וסקנדינביה שעבדו במכרות, ביערות ובמפעלים. הקהילה היהודית שאליה השתייכו הצימרמנים היתה קטנה ולא אורתודוקסית, ובכל-זאת הערכים של המערב התיכון ושל התנ"ך הם אלו שלאורם התחנך בוב דילן הצעיר.

בוב נמשך למוזיקה מגיל צעיר וניגן בפסנתר וגיטרה. הוא גדל על מוזיקת הפולק של וודי גאת'רי והקאנטרי של הנק וויליאמס. ב-1959, כשעזב את הבית כדי ללמוד באוניברסיטת מינסוטה, אמא שלו ביקשה ממנו שישקול לשנות כיוון. "אל תמשיך לכתוב שירים, בבקשה. לך לאוניברסיטה ותלמד משהו מועיל", היא אמרה לו. אבל בוב לא קיבל את עצתה, וב-1961 כבר מצא את עצמו בניו יורק, אחרי שהוא משנה את שמו לבוב דילן (על שם המשורר דילן תומס, כמובן), חתם חוזה עם Columbia Records והחל בקריירה מוזיקלית שבמהלכה יהפוך לכותב/זמר האמריקאי הגדול ביותר אולי בדורו.

דילן אמנם מעולם לא זכה להצלחה מסחרית מסחררת. למען האמת, לא היה לו מעולם סינגל במקום הראשון במצעדים. המכירות שלו, למשל, עומדות כיום על כ-10% ממה שמכרו הביטלס, שמזמן הפסיקו ליצור אלבומים. ובכל זאת, בכל רשימה שמכבדת את עצמה (דוגמת "The 500 Greatest Songs of All Time" שפרסם הרולינג סטון) ייכללו מספר רב של שירים מאת דילן. כך שהעומק וההשפעה של השירים שלו הם שהופכים אותו לבעל משמעות אדירה. יותר מכל מוזיקאי אולי, דילן השפיע על עיצוב החברה והתרבות האמריקאית במשך יותר מארבעה דורות.

''כל אלבום שיצרתי נבע מהתמונה הגדולה והרחבה של מה זה אמריקה בשבילי, וכל שיר הוא בבואה של מה שאני רואה סביבי כל הזמן"

לכבוד הפסח, לכבוד האביב ולכבוד חודש אפריל (שתיכף נגמר, אם להיות כנים) האנשים הטובים מ"השרת העיוור" מביאים אליכם את מגזין מספר 10, עם שפע של כתבות מעניינות, אוסף נפלא ו… הפרק השני בסדרת "משוררי הרוק" פרי עטי, והפעם "הנביא הזועם של הרוק'נ'רול" העוסק בבוב דילן, כמובן. חג שמייאח!!!