בהתחלה זה היה מעניין. דיון אינטיליגנטי בעניין ההתנחלויות-לאן?, רעיונות תיאורטיים על עניין פינוי המתנחלים ושלום על ישראל (ופלסטין), מאמרים יפים בעיתוני השמאל.
אחר-כך זה היה פרגמטי. חוקים בכנסת, הצבעות במליאה, דיונים בממשלה. פינוי-פיצוי, מי יפנה, מתי יפנה.
אחר-כך התחילו ההפגנות. כיכר רבין, כיכר ספרא, ברחובות, בבתים.
אחר-כך הגיע הכתום. חולצות כתומות, כובעים כתומים, אנשים כתומים, סרטים כתומים, צמתים כתומים, עצבים כתומים.
עכשיו נדמה לי שחצינו את הקו הכתום. כשאנשים, אם אפשר לקרוא להם ככה, וזה בכלל לא משנה מי הם ומה הם ומה סיבותיהם, שופכים שמן ומסמרים על כביש מספר 1, חצינו קו שעצוב ומסוכן שהגענו אליו. המשטרה אינה עושה דבר לנוכח חסימות כבישים והכרזות על חסימות כבישים, וכל אזרח – כך נראה – יכול לעשות מה שהוא רוצה כאן. והכתומים האלה מנצלים את העניין עד תום. עצוב ומסוכן, הוא שאמרתי.
חצינו את הקו הכתום. השנאה למתנחלים ולמה שהם מייצגים גואה ומשתוללת כמו אש בשדה קוצים. האנשים האלה, שפעם יכלו להזדהות עם המתנחלים, לחשוב שבעצם מתעללים בהם, לגלות סימפטיה, הפכו לאור ההשתלטות של הכתום על חייהם, לשונאים מרים, שמאחלים לכל הנורא והגרוע לאלו שפעם היו אחיהם. כשמערכת של אתר חדשות מוביל מפרסמת רשימה מסיתה (אם זה בצחוק, אז דעו לכם – זה ממש לא מצחיק!), הקוראת להכות, לשרוף ועוד שלל פעלים, כל מי שלובש כתום ו/או חוסם כבישים, הקו הכתום נחצה. זה הרבה באשמת המתנחלים, זה הרבה גם באשמתנו.
הכתום מיצה את עצמו, הכתום צריך ללכת. בכלל לא משנה הדעה הפוליטית האישית, צריך לפתור את העניין הזה עכשיו ומייד, חד וחלק. אם לפנות, אז עכשיו, מהר וזהו. אם לוותר, אז עכשיו, מהר וזהו. צריך להעלים את הקו הכתום הזה, צריך להעלים את הסרטים הכתומים, הסטיקרים, ההתלהמויות, הסרבנות, מלחמת האחים. ויפה שעה אחת קודם.
ולחשוב שפעם איזה פרסומאי חשב ש"שיהיה לך יום כתום" זה יופי של סלוגן.
שגיא נאור 
שכחת משהו: אם אתה רוצה "להעלים את הקו הכתום הזה", אתה צריך להוריד את כל חלקי המשוואה. אם אתה רוצה להוריד את המחאה, אתה צריך להוריד גם את תוכנית ההתפרקות.
תכלס.
אתה תמיד כל-כך הגיוני….
I do my best
להוריד או לבצע מיד. לא ההתפרקות הורגת אותנו אלא ההתמהמהות.
כי זה האופי שלנו… אנחנו טובים במכות קצרות וחזקות [מלחמת ששת הימים] אבל על הפנים בהתשה…
או לחילופין: גיבורים על חלשים, אבל פארשים במקרה של אנשים קשי עורף (ע"ע עולם תחתון, פלסטינאים, מתנחלים).
שכחת להוסיף: פוליטיקאים.
אתה צודק.
פשוט עצוב שלזה הגענו .
ועוד יותר עצוב שאנחנו תקועים פה במצב הזה כבר שבועות.
=[
זה בסדר, NRG הגדילו לעשות ופרסמו מאמר "תומך" בזה של מערכת וואלה שקורא להצית זקנקנים של מתנחלים ולכרות להם אוזניים, ועוד שאר נחמדויות: http://www.nrg.co.il/online/11/ART/952/099.html
נכון, אולי זו פארודיה, אבל זו פארודיה שמריחה מכל הכיוונים מסירחון עז של פוגרומים.
נראה לי שפספסת את הנקודה של NRG… הם יצאו נגד המאמר של וואלה…
נו, אז אני מפגרת. אף פעם לא טענתי אחרת.
(מצד שני, אם אני פספסתי את הפואנטה, אני מניחה שרבים אחרים פספסו אותה גם כן)
נראה לי שאת מחמירה עם עצמך…
ובכל מקרה, שימי לב שזה פורסם במדור היהדות של NRG, כך שלא סביר שדווקא הם יצאו נגד המתנחלים, ושימי לב גם לפסקה האחרונה, שיוצאת נגד וואלה:
"ולסיום, טיפ למערכת וואלה!: מכיוון שהרי אין באמת שמאלנים שמוכנים לצאת מהמזגן, בטח לא בשביל לקבל מכות שיהרסו את הפילינג וישאירו כתמים כחולים על עורם הצחור והעדין, אנו מציעים לכם להכריז כי חבילות של כדורי אקסטזי ומגזינים של "הזמן הוורוד" יוטמנו לאורך נתיבי איילון. אולי זה יצליח להוציא את הצבא שלכם מהבית."
זהו, שדווקא מכיוון שזה פורסם במדור היהדות של NRG, בו צצים לפעמים דברים מאוד משונים (האמת – מעולם לא הבנתי אם זה מדור שאמור לעסוק בנושאים הקשורים ליהדות, או בנושאים שאמורים לעניין את הקהל הדתי, ובין לבין גם הדביקו קצת לכל הקהל הזה כיפה כתומה)
מעניין… עכשיו ב- NRG דאגו להדגיש בהבלטה יתרה ש"הטקסט סאטירי". מה שמוכיח שכנראה שאני לא הסתומה היחידה!
מסתבר 😉