רק על עצמי לספר ידעתי…


 


חשיפה: פרוייקט "10 דברים שלא ידעתם עליי" שהתחיל Konan בבלוג שלו (ומאז צבר תאוצה והתפשט כמו שריפה בשדה בלוגים) מגיע גם לבלוג הנאור. פרטים מיד – – –


 


 


1. הגובה שלי הוא 1.98. כן, 198 ס"מ. וכן, אני מכיר בעל-פה את כל ההערות והבדיחות והתגובות המתוחכמות בנושא. זה מעולם לא הפריע לי (כמעט…), ויש לי גם כבר אחלה תשובות, כמעט לכל הערה/בדיחה/תגובה. והן די חותכות. לאחרונה, למשל, זה קרה לי בסופר, עם בחורה שפנתה אליי בתור ואמרה "וואוו, אתה נורא גבוה", ונעלבה מאוד כשעניתי לה "וואוו, את נורא נמוכה"…


 


2. בתור ילד הוגדרתי "מחונן". זה פחות או יותר אומר שכמעט בכל שלב בחיים רצו להקפיץ אותי למקום אחר (בכתה א', למשל, למדתי חשבון עם החבר'ה מכתה ג'), אבל אני התעקשתי לעשות את הדברים בקצב שלי. ואני לא מצטער על זה לרגע.


 


3. מגיל 4 אני אמור להרכיב משקפיים. אמור, כי בערך בגיל 6 החלטתי שזה לא מתאים לי, הסרתי אותם ומאז אני (כמעט) לא משתמש בהם (לאחרונה, בגלל עבודתי המאומצת מול מסכי מחשב, נאלצתי לחזור ולהרכיב אותם אבל רק לצרכי עבודה).


 


4. אני כותב, כל הזמן, מאז שאני זוכר את עצמי – בעיקר שירים וסיפורים . בגיל 6 פרסמתי שיר ראשון. בעיתון "כולנו". עד היום יש לי את הגליון.


 


5. זה שאני פריק של מוזיקה אתם כבר בטח יודעים, אבל זה שיש לי בבית מעל ל-600 חתיכות  פלסטיק מרובעות מקוריות (!!!) זה כבר משהו מיוחד. את הרמקולים שלי אשתי החביאה בתוך יציקת גבס מתוחכמת, המערכת היקרה נדחקה לתוך המזנון והדיסקים שוכנים להם אחר כבוד בחדר העבודה, ובכל זאת מדי פעם היא שוב שואלת אותי "אתה באמת צריך כל-כך הרבה דיסקים?" (לפניה, אגב, זו היתה אמא שלי…) ואז אני מחייך לעצמי ואומר: "בכלל כדאי להתחיל ולהסביר?".


 


6. בתיכון כתבתי על מוסיקה ב"מעריב לנוער", תחת שרביטו של יוסי חרסונסקי הידוע(-לשמצה?). ברשימת הסקופים שלי מככב "Nevermind" של נירוונה, עליו כתבתי הרבה לפני שהתחיל הטירוף סביב קורט קוביין ו-smells like teen spirit. יש לי אפילו את הגליון להוכיח. (אגב, בגלל שזה היה כזה סקופ, הייתי צריך ממש ללכת מכות עם חרסונסקי על מקום, והוא בסוף אישר לי איזה רשימונת קטנה. הזמן כבר הוכיח מי צדק…).


 


7. בכתה י"א, בעקבות התערבות עם אבא שלי, ניגשתי לבחינה הפסיכומטרית, שהיתה אז עוד בחיתוליה. ההתכוננות שלי כללה מעבר בן שעה וחצי על חוברת ההסבר של המרכז הארצי. בבחינה עצמה קיבלתי 752. בצבא, בעיקר כדי לסדר לעצמי קצת חופש, נרשמתי לקורס פסיכומטרי של "קידום" (שהיה, אגב, מחורבן). עם זאת, ניגשתי לבחינה שוב והפעם הוצאתי 788. הציון הזה איפשר לי לא רק להתקבל לכל חוג שרציתי באוניברסיטה, אלא גם ללמד פסיכומטרי במשך כמה שנים טובות במכון "אנקורי". הייתי אחד המדריכים הראשונים במכון, ובין היתר הייתי שותף בכתיבת חומר הלימוד והספר (כן, ההוא הצהוב הגדול).


 


8. אני ושירי, אשתי היקרה שתחיה, ביחד כבר למעלה מ-10 שנים. הכרנו בצבא, בבסיס שכוח-אל אי-שם של יחידת מודיעין סודית ואי-ואי-ואי, אחרי שיצאתי קודם כמה חודשים עם השותפה שלה לתפקיד (ולחדר), שבעצם הכירה בינינו. התחתנו לפני ארבע שנים (כמעט).


 


9. באוניברסיטה תיכננתי ללמוד בתוכנית המצויינים הבין-תחומית (של אוניברסיטת תל-אביב). עברתי את כל המיונים, ואז הגעתי לראיון האישי. בערך באמצעו שאלו אותי חברי הפאנל "באיזה בעיה קיומית אתה מתחבט ביום-יום?". חשבתי על זה קצת, והבנתי שאני לא מתחבט בשום בעיה קיומית, וכנראה שכל העסק הזה לא בשבילי. אז פרשתי, בהסכמת שני הצדדים, והלכתי ללמוד מדעי המחשב וססטיסטיקה וחקר ביצועים (ובמקביל סיימתי תואר גם בניהול וכלכלה). עכשיו אני מתחבט במה לעשות תואר שני…


 


10. למרות הדימוי הנאור, אני כמעט לא קורא ספרים. זה ארוך לי מדי, ולא מספיק מאתגר, ודורש יותר מדי זמן. מעדיף לקרוא שירה. או פרוזה. או סיפורים קצרים. למשל, הספר האחרון שמאוד אהבתי, "ארבעה בתים וגעגוע".


 


הגשתי לכם "10 דברים שלא ידעתם עליי", פינתו של שגיא.


 

9 מחשבות על “רק על עצמי לספר ידעתי…

  1. ירון הגיב:

    התאכזבתי, אני חייב לומר.
    העדפתי אותך אינקוגניטו. אני יודע שזה נשמע כמו מתוך גרונו של מי שמקנא אבל היה משהו מיוחד בכך שלא ידענו לגמרי מי אתה.
    ואני מתאמץ לא להתייחס לטון הגאוותני שחצני משהו שיוצא מהרשימה הזאת ולא מתאים לך.
    תחזור לספר לנו על מוזיקה, בזה אתה גדול!

    • שכחתי לכתוב את סעיף 11:

      11. נוטה להיות גאה (שחצן משהו אפילו) לגבי הישגים אישיים.

      🙂

      ואגב, אחרי כל 10 הדברים האלה, נשארתי מאוד אינקוגניטו. הלוואי ולא היו יודעים עליי רק 10 דברים וזהו…

      (אגב, תודה על המחמאות האחרות…)

  2. נורא מוזר שאתה אומר על ספרים "לא מאתגר"…
    אני מוצא שיש ספרים שמאתגרים יותר מידי. מן הסתם זה קשור לחומר הקריאה. סלמן רושדי בפסוקי השטן, למשל, הוציא לי את המיץ.
    מצד שני, אני לא הוצאתי 788 בפסיכומטרי.

    • אולי "לא מאתגר" זה בחירה לא נכונה.
      רומנים ארוכים פשוט לא מגרים אותי מספיק כדי שאתעמק בהם.
      האחרון הארוך שעשה לי את זה היה "פונטנלה" של מאיר שלו. זה היה מזמן…

      • כמו שנאמר, הכל תלוי במה קוראים. ה"רומנים" הגדולים מעולם לא משכו גם אותי.
        ואם כבר, אז אמליץ על "לפתוח את התיבה של סקינר" של לורן סלייטר. אחד הטובים שקראתי. לא רומן.

  3. dandanr הגיב:

    אתה לא כזה חכם כמו שאתה מנסה לעשות את עצמך.
    ולאבא שלי יש 1300 חתיכות פלסטיק מרובעות ומקוריות בבית.
    תהנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s