חשיפה: פרוייקט "10 דברים שלא ידעתם עליי" שהתחיל Konan בבלוג שלו (ומאז צבר תאוצה והתפשט כמו שריפה בשדה בלוגים) מגיע גם לבלוג הנאור. פרטים מיד – – –

1. הגובה שלי הוא 1.98. כן, 198 ס"מ. וכן, אני מכיר בעל-פה את כל ההערות והבדיחות והתגובות המתוחכמות בנושא. זה מעולם לא הפריע לי (כמעט…), ויש לי גם כבר אחלה תשובות, כמעט לכל הערה/בדיחה/תגובה. והן די חותכות. לאחרונה, למשל, זה קרה לי בסופר, עם בחורה שפנתה אליי בתור ואמרה "וואוו, אתה נורא גבוה", ונעלבה מאוד כשעניתי לה "וואוו, את נורא נמוכה"…

2. בתור ילד הוגדרתי "מחונן". זה פחות או יותר אומר שכמעט בכל שלב בחיים רצו להקפיץ אותי למקום אחר (בכתה א', למשל, למדתי חשבון עם החבר'ה מכתה ג'), אבל אני התעקשתי לעשות את הדברים בקצב שלי. ואני לא מצטער על זה לרגע.

3. מגיל 4 אני אמור להרכיב משקפיים. אמור, כי בערך בגיל 6 החלטתי שזה לא מתאים לי, הסרתי אותם ומאז אני (כמעט) לא משתמש בהם (לאחרונה, בגלל עבודתי המאומצת מול מסכי מחשב, נאלצתי לחזור ולהרכיב אותם אבל רק לצרכי עבודה).

4. אני כותב, כל הזמן, מאז שאני זוכר את עצמי – בעיקר שירים וסיפורים . בגיל 6 פרסמתי שיר ראשון. בעיתון "כולנו". עד היום יש לי את הגליון.

5. זה שאני פריק של מוזיקה אתם כבר בטח יודעים, אבל זה שיש לי בבית מעל ל-600 חתיכות  פלסטיק מרובעות מקוריות (!!!) זה כבר משהו מיוחד. את הרמקולים שלי אשתי החביאה בתוך יציקת גבס מתוחכמת, המערכת היקרה נדחקה לתוך המזנון והדיסקים שוכנים להם אחר כבוד בחדר העבודה, ובכל זאת מדי פעם היא שוב שואלת אותי "אתה באמת צריך כל-כך הרבה דיסקים?" (לפניה, אגב, זו היתה אמא שלי…) ואז אני מחייך לעצמי ואומר: "בכלל כדאי להתחיל ולהסביר?".

6. בתיכון כתבתי על מוסיקה ב"מעריב לנוער", תחת שרביטו של יוסי חרסונסקי הידוע(-לשמצה?). ברשימת הסקופים שלי מככב "Nevermind" של נירוונה, עליו כתבתי הרבה לפני שהתחיל הטירוף סביב קורט קוביין ו-smells like teen spirit. יש לי אפילו את הגליון להוכיח. (אגב, בגלל שזה היה כזה סקופ, הייתי צריך ממש ללכת מכות עם חרסונסקי על מקום, והוא בסוף אישר לי איזה רשימונת קטנה. הזמן כבר הוכיח מי צדק…).

7. בכתה י"א, בעקבות התערבות עם אבא שלי, ניגשתי לבחינה הפסיכומטרית, שהיתה אז עוד בחיתוליה. ההתכוננות שלי כללה מעבר בן שעה וחצי על חוברת ההסבר של המרכז הארצי. בבחינה עצמה קיבלתי 752. בצבא, בעיקר כדי לסדר לעצמי קצת חופש, נרשמתי לקורס פסיכומטרי של "קידום" (שהיה, אגב, מחורבן). עם זאת, ניגשתי לבחינה שוב והפעם הוצאתי 788. הציון הזה איפשר לי לא רק להתקבל לכל חוג שרציתי באוניברסיטה, אלא גם ללמד פסיכומטרי במשך כמה שנים טובות במכון "אנקורי". הייתי אחד המדריכים הראשונים במכון, ובין היתר הייתי שותף בכתיבת חומר הלימוד והספר (כן, ההוא הצהוב הגדול).

8. אני ושירי, אשתי היקרה שתחיה, ביחד כבר למעלה מ-10 שנים. הכרנו בצבא, בבסיס שכוח-אל אי-שם של יחידת מודיעין סודית ואי-ואי-ואי, אחרי שיצאתי קודם כמה חודשים עם השותפה שלה לתפקיד (ולחדר), שבעצם הכירה בינינו. התחתנו לפני ארבע שנים (כמעט).

9. באוניברסיטה תיכננתי ללמוד בתוכנית המצויינים הבין-תחומית (של אוניברסיטת תל-אביב). עברתי את כל המיונים, ואז הגעתי לראיון האישי. בערך באמצעו שאלו אותי חברי הפאנל "באיזה בעיה קיומית אתה מתחבט ביום-יום?". חשבתי על זה קצת, והבנתי שאני לא מתחבט בשום בעיה קיומית, וכנראה שכל העסק הזה לא בשבילי. אז פרשתי, בהסכמת שני הצדדים, והלכתי ללמוד מדעי המחשב וססטיסטיקה וחקר ביצועים (ובמקביל סיימתי תואר גם בניהול וכלכלה). עכשיו אני מתחבט במה לעשות תואר שני…

10. למרות הדימוי הנאור, אני כמעט לא קורא ספרים. זה ארוך לי מדי, ולא מספיק מאתגר, ודורש יותר מדי זמן. מעדיף לקרוא שירה. או פרוזה. או סיפורים קצרים. למשל, הספר האחרון שמאוד אהבתי, "ארבעה בתים וגעגוע".

הגשתי לכם "10 דברים שלא ידעתם עליי", פינתו של שגיא.