לשירי
השמיכה הזוגית,
התמונה על השידה,
הילד הקטן בעריסה שלצד המיטה,
הידיים השלובות זו בזו,
שמות החיבה,
החיבוק, הפינוק,
הנשיקה.
האהבה היומיומית –
אותה יש לקדש.
הקסם המחבר בין לבי ללבך
מיום שנפגשנו.
האש,
שבוערת כדי לתת עוד כוח
בדרך הארוכה והמפותלת.
הסוד שידוע רק לנו,
זוג מאוהבים שכאלה.
שיחה בטלפון,
על הספה בסוף היום,
ידיי שמלטפות את שיערך,
החום של ירכך,
הרוגע, המגע,
הקסם המופלא.
שגיא נאור 
יפה 🙂
שגיא,
אתה כותב נפלא. איש המלים.
התרגשתי לקרוא את הרשימה על מיכל ניב שכתבת בינואר 2004, דרכה הגעתי אליך. התוודעתי אל מיכל רק עכשיו, כשחיפשתי חומר אודותיה לאחר שבכל הביוגרפיות האינטרנטיות אודות עינב גלילי (בה התעניינתי בתחילה) מוזכר שיתוף הפעולה בינה לבין מיכל ניב עד ל"מותה הטראגי" – כך בכל הרשימות למיניהן.
נוכחתי לדעת שמיכל היתה עבורך אולי קצת ממה שהיו שירים עבורי – "אילן" של נתן יונתן, "שלושה ימים" של לאה גולדברג, וגם ורד מוסנזון ב"דברים שצריכים לעבור".
בינואר 2000 הייתי תלמידת כיתה ח’. לא הייתי מודעת אז לקיום היופי שברדיו, ורק שנה מאוחר יותר גיליתי את הקסם שבמלים. ואולם עכשיו, בדיעבד, דרכך, התוודעתי למי שמצטיירת כאישיות מיוחדת – וטראגית כל כך. ואתה יודע לשרטט חיים בצורה עדינה מאד.
תודה לך.
מעין.
חיילת, נכון לעכשיו.