הוא בא פתאום

 


מאת דוכיפת


 


שמו כמו צבע עיניו


מעוגן במים


וְכל חיוך שלו –


יזכיר לך אותם צלולים וְזַכּים ביוּבָלָם


מאין כמותָם ,


בְעומְקם


טבועה בבואה של אור מהוּל בִכְחול.


 


חיבוק אחד של חיים…


כמה טוב ,


וריח של שחר חֲלָבי


שֶׁגַח מרֶחֶם יום אתמול


מרעיד לך בִפְנים


וּמדגדג בִּנחיריךָ ,


לבך כמו עומד מִפּעוֹם


וּבַאֲרוּבּוֹת עיניךָ


                   פתאום –


                                      האושר רָטוֹב.


 


 


 


אני מרשה לעצמי להביא כאן פוסט מבלוג אחר במלואו, מלה במלה.


להגנתי אספר שדוכיפת היא לא אחרת מאשר סבתא של יובָלִי, ושגם לי האושר הפך רטוב למקרא המלים שלה.

מחשבה אחת על “הוא בא פתאום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s