זהו מבחן הפלאפל*:
שכר המינימום במדינת ישראל הוא 3335 ש"ח בחודש. אלפי אנשים מרוויחים את הסכום הזה. אלפי משפחות צריכות חיות מהסכום הזה.
נניח שמשפחה אכן מנסה לחיות מהסכום הזה. לצורך הפשטות, נניח שהם לא משלמים שכר דירה, לא מחזיקים אוטו, לא עושים כלום – רק אוכלים. כי חייבים לאכול. ולא משהו מורכב או יקר – מנה פלאפל. ושתיה. נניח, 10 ש"ח לארוחה.
חמישה אנשים, שלוש ארוחות ביום, שלושים ימים בחודש – זה יוצא 4500 ש"ח לחודש. אתם קולטים מה זה אומר? אלפי אנשים לא יכולים להרשות לעצמם אפילו את הדבר הכי בסיסי בעולם – זהו מבחן הפלאפל*:
שכר המינימום במדינת ישראל הוא 3335 ש"ח בחודש. אלפי אנשים מרוויחים את הסכום הזה.
נניח שמשפחה ממוצעת אמורה לחיות מהסכום הזה. כלומר, לא משלמים שכר דירה, לא מחזיקים אוטו, לא עושים כלום – רק אוכלים. מנה פלאפל. ושתיה. נניח, 10 ש"ח לארוחה.
חמישה אנשים, שלוש ארוחות ביום, שלושים ימים בחודש – זה יוצא 4500 ש"ח לחודש. אתם קולטים מה זה אומר? אלפי אנשים לא יכולים להרשות לעצמם את הדבר הכי בסיסי בעולם – אוכל.
מדינת ישראל מחזיקה בשיא העולמי לאחוז הילדים העניים באוכלוסיה מבין המדינות המופתחות. כל ילד שלישי חי בעוני. זה מעל ל-700,000 ילדים.
החגים בפתח, והמינימום שכל אחד מאיתנו – שלא יודע מה זה עוני או רעב, שלא סופר בכלל מנה פלאפל, שלא חושב איך הוא קונה לעצמו משהו לאכול – יכול לעשות הוא להירתם למשימה ולדאוג שלא יישארו פה משפחות רעבות בחג (וגם שנושא העוני יעלה לראש השיח הציבורי).
אפשר לתרום ארוחות למשפחות במצוקה כאן. הסכום לא בשמיים, וכל שקל שתתרמו שווה כל-כך הרבה. אז תנו באהבה לשנה טובה, ושנזכה כולנו להיות תמיד בצד התורם.
*מתוך תשדיר השרות של "לתת" (מלוטש אבל אפקטיבי).
נ.ב.
בדרך-כלל אני אדם מאוד ציני. בדרך-כלל אני חושב שמסעי התרמה הם הוכחה לכשלון של המדינה בטיפול בעוני, שקצבאות ותרומות רק מנציחות את העוני ושיש המון אנשים וגופים שאשמים במצב הנוכחי (כולל העניים עצמם לפעמים).
אבל כל זה לא מצדיק מצב, שבו ילדים מסתובבים רעבים, במיוחד לא בחג. אז שימו את הציניות בצד לכמה שניות ותתנו עם כל ה-Y.
ותודה לצופות על הפניית תשומת הלב.
שגיא נאור 
גם שכר מינימום הוא מותרות בעיני חלק מאזרחי מדינת ישראל 2005. הבטחת הכנסה (שמקבל מובטל שלא מצא עבודה בטווח הזמן המוכר ע"י ביטוח לאומי) עומדת על פחות מאלפיים ש"ח בחודש, וגם זה בתנאי שאין על שמו רכב, דירה ושלל "מותרות", ושהוא מוכן לעסוק בכל עבודה שתוצע לו.
שנתחיל את החשבון מחדש?
דמגוגיה זולה.
מי שאוכל פלאפל – דינו כאוכל במסעדה.
מי שיכין פלאפל במצרכים שיקנה במכולת – יגיע לחמישית העלויות.
נכון. זו דמגוגיה. אף אחד לא דיבר פה על כיכר לחם אחיד, שתי עגבניות וקופסת גבינה לבנה, אלא על מנה פלאפל – כי מנה פלאפל היא משהו שכולנו יכולים לכמת בעיניים עצומות.
לעומת זאת – בשביל להכין פלאפל בעצמך, מתוך שקית קנויה (שאין לי מושג מה מחירה), ביצה אחת, מים ושמן טיגון, צריך שיהיו כיריים המחוברים לגז, כלים לטיגון ולאכילה ומקום שבו יאוחסנו כל אלה = בית.
מבחן הפלאפל מניח – שוויתרת על כל אלה. אתה ישן בחוץ, לא משלם חשבונות, לא מחזיק רכוש, לא מקיים שום פעילות שעולה כסף מלבד לאכול מנה פלאפל שלוש פעמים ביום.
שנתחיל את החשבון מחדש?….
תני לי ערמה של עובדות, ואני אצייר לך איתן מה שתרצי.
לדוגמה: אם אותה משפחה תחליף את השתייה במיים, מאותה פלאפליה, העלות יורדת לחצי, ואז זה עולה להם 2250 ש"ח לחודש, ואז יש להם מלא כסף, והם סתם בוכים.
מצד שני,
אתה ראית איפה שהוא בחמש שנים האחרונות מקום שמוכר פלאפל בפחות מ12 ש"ח, או 8, לחצי מנה, ו7 לשתייה? אז זה כבר יוצא 7750 ש"ח לחודש, בחישוב אמיתי עכשיו אפילו אם שני ההורים עובדים אין להם כסף אפילו לאכול.
אבל, אפשר בעצם לאכול רק שתי ארוחות ביום, לא חייבים שלוש [שירזו קצת,העניים השמנים האלו!], ואזה זה חוזר ל4500 ש"ח לחודש, וזה משאיר להם איזה 1000 ש"ח עודף עם שני ההורים עובדים, ואם שולחים את הבת הקטנה לעבוד בזנות, יש אפילו כסף לקינוח.
והנה עובדה, סטטיסטית, יבשה. 700,000 ילדים עניים. אכפת לך, תעזור, לא אכפת לך, לך רחוק ותקווה שלך כלום לא יקרה.
תרומות לא ייפתרו כלום.
באופן אישי, אני שונא תרומות.
נכון פעם גם היתה לי רתיעה מנכים (סבא שלי היה נכה קשה כתוצאה משבץ וטיפול "הולם" שקיבל כיאה למבחן בוזגלו של תחילת שנות השבעים).
והנה קרה גם קרה ולפעמים אני צובט את עצמי כדי לא להרגיש ומבין אני נכה, אני לא עובד, אני שותה יותר תרופות ממים.
אני מצמצם ומצמצם ומצמצםו…
הכסף חסר,
ןלי יש ביטוח מנהלים (שמן תודה לאל)
וקצבת נכות (שמנה תודה לאל)
ואני נכה, לא עני, אבל אני מבין
את שביתת הנכים,
את צעקת העניים (אישתי עובד סוציאלית כבר 12 שנים)
ואני כואב את המצוקות של מי שאין לו ואין משגת ידו להשיג את המעט, מנה פלאפל.
אז אני לא תורם כסף (לפחות לא בגלוי מלבד לאגודה למלחמה בסרטן) אבל אני תורם למלחמה של מי שאין לו.
בקטן אני צועק מאיים ומרעיש בפני כל מי שאני יכול,
בעוד יותר קטן בבחירת הבאות אני מצביע "ג" או ש"ס או למפלגה ערבית.
רוצים לדעת למה ?
כי רק כך מי שאין לו (ותבדקו את התפלגות המגזרים בסטטיסטיקת העוני) יוכל לקבל.
ןלא איכפת לי שמאלימין, שלום או מלחמה, לא רק הצבא צועד על קיבתו, גם אנחנו כחברה.
ושנה טובה.