הם חובטים גם בבלוגים…

 


איך יודעים שמשהו תפס, אבל באמת תפס, את כולנו חזק והוא עומד להישאר להרבה זמן?  כמו פטריות אחרי הגשם צצים ה"נביאים" וה"מקטרגים" שחושבים ש"זה" לא זה, ש"זה" תיכף עומד להיעלם, ש"זה" רק משבר וזה יעבור.


 


ואכן די מהר לאחר שהבלוגים סחפו איתם את כל עולם האינטרנט, מיד קמה לה תנועת ה-Blog Bashers, שכל תכליתם להודיע לכל מי שמסביבם שהנה תיכף נעלמים להם הבלוגים כלעומת שבאו, ובכלל אין בבלוגים האלה כל תכלית או ברכה.


 


קראתי כבר כמה מאמרי דעה מהסוג הזה בשפה האנגלית, והנה פוסט של אבי הציג בפניי את ראשונת הסנוניות בארצנו הקטנטונת: כרמל ויסמן, שמגדירה את עצמה כחוקרת העושה דוקטורט על ישראבלוג (!!!) מפרסמת את הפוסט הבלוג-בֶּאשֶרִי הראשון בשפה העברית. אמרו מעתה: כרמל היא חובטת בלוגים.


הטענות של כרמל הן, כמובן, מהסוג השכיח אצל חובטי בלוגים מצויים. פרט לחידוש שלה (לפחות כך נדמה לי) – הבלוג הוא "פורמט שמרני".  פרטים להלן.


 


טוענת כרמל כי בעולם שבו כולם כותבים יש חופש מופרז, ולכן אף אחד לא קורא או מקשיב. בעולם כזה היא מנבאת שבסופו של דבר נרוץ כולנו לוויינט ודומיו. יתר על כן, כרמל טוענת שכדי לשבור את "השמרנות" של הבלוגים, צריך לעודד שימוש בכל מיני "כפתורים ועיצובים" שהם "תהליכים טבעיים של התפתחות השפה והסמלים" ולהשתמש בהם במקום מילים. ועד טוענת כרמל שהבלוג יוצר קיטוע מעצם טבעו ומכריח את הכותב להתקדם לינארית, וזוהי רגרסיה מ"מהפכנות אמיתית" כדוגמת "הבלוג-טי-וי של תפוז" שהוא בלתי-רציף. עוד מוסיפה כרמל, כי הבלוג מעודד את המחבר היחיד, למרות שבעצם כל העולם מסביבנו הוא "בעידן של קוד פתוח וויקיפדיה וכאלה", שהרי "כל הרעיון של ה'פרטיות' הוא רעיון בורגני שמרני. ולסיכום, הבלוג מחולק לקטגוריות וקבוצות ומעודד את אלמוניות המחבר.


 


ברשותכם, וברשות אבי בעיקר, אתייחס לנקודות של כרמל במבחן המציאות (ולא תחת תיאוריות כאלה ואחרות): 


 


>> "אף אחד לא קורא או מקשיב" – – –  יש לי (כרגע) שני בלוגים שבהם אני כותב. לעומת זאת, אני מנוי על קרוב לכ-30 בלוגים, בשפות שונות, מהם אני לומד המון. אני חושב שזנחתי כמעט לגמרי את הרגל הקריאה בויינטים למיניהם. בכנות, הם משעממים אותי והכותבים שלהם משעממים אותי עוד יותר. בבלוגים טובים יש הרבה יותר דעות, אינפורמציה, המלצות, ביקורות ומה שלא תרצו מאשר בין כתלי "שומרי הסף הישנים" האלה. לטעמי, תרבות הבלוגים מעודדת קריאה, מעודדת הקשבה לאחר, מעודדת תגובה אמיתית, מפרה ואיכפתית (בניגוד לטוקבק המנוכר של הויינטים). לדעתי, נביאי האינטרנט לא יכלו לבקש להם צורת תקשורת טובה יותר.


 


>> "כפתורים ועיצובים" במקום מלים – – – כתיבת בלוג מפרה ומעודדת כתיבה יפה ואיכותית. קריאת בלוגים איכותיים תורמת להתפתחות השפה והתקדמותה. אצל בלוגרים רבים מופיעים מלים חדשות, תרגומים, המצאות. העברית הבלוגית (ולא ה"פקאצית") היא שפה חיה ובועטת.


 


>> "הבלוג יוצר קיטוע" – – –  אני, אישית, ממציא קטגוריה כמעט לכל פוסט שני. אני מרפרף בין הקטגוריות, כותב פעם על משהו שקרה היום ופעם על משהו שקרה לפני שנים, פעם זה סיפור ופעם זה תגובה, פעם תמונה ופעם שיר. לקרוא לבלוג שלי לינארי זה להיתפס לפרטים טכניים כמו יום ושעת הפרסום. אם כך, יצירתו של כל אדם היא עניין לינארי, שנע על ציר שבין הלידה והמוות. מהפכנות אמיתית היא לא להיתפס לעניינים שוליים שכאלה.


 



>> "הבלוג מעודד את המחבר היחיד" – – – הבלוג מעודד את היחיד לתקשר עם הרבים, שקוראים ומגיבים. יתר על כן, תופעה של בלוגים משותפים (כמו אצל "הצופות" או "פזמון חוזר" שאני נמנה על כותביו) תופסת תאוצה בבלוגוספירה. ואגב, קוד פתוח?  ויקיפדיה???  דווקא המושגים הערטילאים האלה לא עומדים במבחן המציאות, ואם עומדים אז באיכות בינונית למדי.


 


>> "הבלוג מחולק לקטגוריות וקבוצות ומעודד אלמוניות" – – – רבים וטובים שאני מכיר וקורא כותבים בשמם האמיתי. רוב הבלוגרים מוסרים גם את האימייל שלהם בראש הבלוג. אלמוניות היא עניין יחסי בלבד, בטח בעידן האינטרנט. הקטגוריות והקבוצות מבחינתי הם רק אמצעי, לא מטרה. אבל גם כאן יש לי רושם שנתפסנו לעניין טכני ולא מהותי.


 


 


לסיכום, "שמרנות" היא לפעמים גם הרצון לחבוט (מלשון חבטה, לא יריב חבוט…) בכל דבר שפופולרי, שתופס תאוצה, שכובש את העולם שמסביב. אני מסכים עם אבי – מעולם לא נראה היה הכלי הזה הקרוי אינטרנט כה מעניין כמו בעידן הבלוגים. מהפכנות אמיתית היא לדעת לרכב על טרנדים שכאלה ולנצל אותם למטרות טובות. טובות יותר מסתם להצביע מרחוק וללכת לכתוב דוקטורט על זה…


 

8 מחשבות על “הם חובטים גם בבלוגים…

  1. מצטערת לאכזב אותך אבל ה"חבטה" היא חוויה אישית שלך ואני לא נמנית על שום קטגוריה שחובטת, אני אדם שמתבונן על דברים מיותר מפרספקטיבה אחת ואין לי שום רצון שתקבע אותי באחת מהן. כשאני עוברת פרספקטיבה אני לעולם לא עושה רדוקציה לפרספקטיבה אחרת אלא מנסה לגלות משמעות נוספת מכיוון אחר. הפרספקטיבה שאתה ואבי מציגים קיימת ומוערכת. אם כי אתה חייב להודות שאתה ואבי זה לא בדיוק אוכלוסיית המיינסטרים שתקשורת ההמונים מכוונת אליה… ועל זה אני מדברת.

    • את מציגה את זה כאילו את שיה תמימה ואני איזה חובב סאדו-מאזו מושבע (הממממ….). Blog Bashing זה לא המצאה שלי, לצערי.
      הפרספקטיבה שלך קיבעה בלוגים כמו שלי (או כמו של אבי), ולכן אל לך לתהות מדוע הפרספקטיבה שלי קיבעה אותך בחזרה.
      אני ואבי לא מציגים שום דבר. למען האמת, אני לא מכיר את אבי ולא פגשתי אותו מעולם. אני כן נהנה לקרוא את מה שהוא כותב, וזו בדיוק גדולת הבלוגוספירה.
      תקשורת ההמונים נכשלת, מנושלת והופכת לא-רלוונטית. וזה בגלל הבלוגים, ולא בגלל איזו "מהפיכה אחרת", ובטח שלא בגלל תפוזTV (מישהו צופה בזה בכלל???).

      • לא, אני ממש לא. שים לב להבדל בין מידע ניטראלי כפי שהוא בפוסט או בתגובה לבין החוויה הפרשנית שלך במשקפיים שלך שיוצרת לזה מיד קטגוריה (בלוג באש /שיה תמימה). אני מצטערת, אבל אני לא מוכנה להכנס למשבצות שלך כי הן שלך בלבד. תקשורת ההמונים, לצערך, מצויה בשיאה. אצל ההמונים, כמובן. ההתרשמות שלי, ללא קשר להכרות ביניכם, היא שלא אתה ולא אבי נמנים על המיינסטרים הזה אבל אני בטוחה שאתם יכולים לראות כיצד הכללות מהסוג שהצגתי בפוסט שלי תקפות במאקרו של ההמון. כשאני עוברת לפרספקטיבה של האינדיבידואל, אני המעריצה הנלהבת ביותר של הבלוגים. אני מנסה להסביר לך איך אני קופצת בין פרספקטיבות. אין כאן עימות, יש כאן זוויות שונות של התבוננות. זו לא דעה מקובעת או קבועה, זה גם לא אישי. גישה אינטגראלית, מכיר את הרעיון?

      • קודם כל, שימי לב לעוד מה שמכליל את אבי, אותי ואפילו אותך – השקעה בבלוג ובתגובות אליו גם בשעות לא שעות.
        לא שמתי לב למידע ניטראלי בפוסט שלך. מצטער.
        אני לא יודע למה את חושבת שתקשורת ההמונים בשיאה. הרייטינג של העיתונים נמוך מתמיד (ובזה מצדד אפילו אבא שלי, שהוא דוקטור לתקשורת המונים). עם זאת, ההמונים לא מעניינים אותי. ההמונים לא קוראים בלוגים, לא חושבים, רואים ערוץ 2 ושותים דיאט קולה. אבל גם במאקרו וגם במיקרו, הבלוגים כובשים מקום של ממש בלב "ההמון". חכי ותראי!

        נ.ב זה ממש לא אישי. את נשמעת לי אחלה בחורה, ואהבתי מאוד את הבלוג האחר שלך…

      • העיתונים זה פאסה אבל הטלוויזיה, יקירי, הטלוויזיה מטמטמת את כולם, גם את הנאורים שבהם… אני כבר לא פותחת אותה שנתיים מהפחד… וההמונים גם כן כבר חזק באינטרנט. מי זה אבא שלך, אני מכירה? כל מידע הוא ניטראלי, חשוב לא לקפוץ לקטגוריות בד"כ החוויה של המוסר והנמען שונות לגמרי ברמת כוונה. אם אני אומרת עכשיו "משוריין" שנינו נדמיין דברים שונים שקשורים לזה ונבין אחרת לגמרי הנחיה שקשורה לזה ויהיו לנו הגדרות אופרטיביות שונות למצב כזה. הבלוגים כובשים ומצליחים ולא הולכים לשומקום אין לי שום ספק. אני גם חושבת שהם מהפכניים בהרבה מאד מובנים ומועילים מאד. הצגתי פרספקטיבה אחת ממנה יש להם היבט שמרני חזק שמסתתר מתחת/בצד המהפכות האחרות. אני אוהבת לבחון נקודות מבט שונות, זה התחביב שלי. אם אתה מכיר את הבלוג האחר אתה גם יודע מאיפה זה בא בדיוק… 🙂

      • הנה שוב אתה עושה את זה… מניח הנחות. 🙂 מעולם לא פתחתי את בלוג טיוי והוא לא מעניין אותי. אני גם לא אוהבת אותו. תחזור לפוסט ותראה שאני מציגה בצורה ניטראלית את ההבדל בפורמט קיטוע מול רצף, מה "נחשב" או "מובנה" כערך שמרני ומה כערך פוסט מודרני. בפעם המאה: אהבותי ודיעותי האישיות לא מופיעות בפוסט הזה ובכלל לא רלוונטיות כאן. כאדם חוקר, מומלץ לתרגל בפשטות ניטראליות והפשטה בתקשורת! 🙂 לילה טוב.

  2. שלום שגיא, כרמל צודקת, היא צריכה לכתוב דוקטורט ולכן אין לה ברירה אלא להגיד את הדברים שהיא אומרת, ככה זה באקדמיה, אתה לעומת זאת נראה לי כמו טיפוס שמתיחס לבלוג כאמצעי לעבודה והתפתחות עצמית, אוטודידקט ווירטואלי, הסוג הזה לא נכנס לשום קטגוריה, אנשי האקדמיה פשוט לא רואים אותם, זה לא חדש, תמיד זה היה ככה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s