שמע ישראל, הציפור שלנו, הציפור אחת!: הימים הנוראים – סוף

 


טוב, אז חודש אוקטובר נגמר, הימים הנוראים עברו, ולי סוף-סוף יש אישור לפתוח בקבוק שמפניה ולפתוח את המדיה פלייר ולנגן איזה קובץ מפ3 טוב. כן, תם הצום, נשבר השרב, אפשר להוריד מוזיקה לא-חוקית עכשיו.


 


אז איך מסכמים חודש, שזה  נצח שנמשך שלושים ואחד יום, בלי מפ3ים?   ובכן, לא היה קשה כמו שחשבתי. גם בגלל שהיו הרבה חופשים, שבהם עמד לרשותי אוסף הדיסקים (המקוריים!!!) הגדול שלי (ופתאום הערכתי אותו מאוד);  גם בגלל שלא היו המון פיתויים (ייזכרו לטובה הקאבר של דבנדרה ל"אגרוף מלא אהבה" של אנתוני והג'ונסונים וההופעה של אהוד בנאי וברי סחרוף ביום ההתרמה לנפגעי הצונאמי של גל"צ, שנורא התחשק לי לשמוע כל הזמן); וגם בגלל שאם עושים לרגע סטופ מכל הטירוף של הורד-ושמע וכל תרבות האינסטנט הלא-חוקית הזו, אז אם טיפחת אוסף אלבומים שווה, אפשר להסתדר די הרבה זמן בלי הציפור.


 


לפני כמה ימים שוחחתי עם מישהי על כל עניין ההורדות, של מוסיקה בפרט ושל תכנים (סרטים, תוכנות) בכלל. מיום ליום אני מוצא שאני נהייה יותר מיליטנטי בעניין, ולא לכיוון שאתם חושבים – – – גדל פה דור, אנשים שקטנים ממני רק בכמה שנים, שטיפחו לעצמם אידיאולוגיה שלמה סביב העובדה שהם, ירצו או לא, עבריינים. מה, אם מחר יעלו את המחיר של הלחם, תגנבו לחם ותתרצו את זה במחיר?   אם מחר יהיה אפשרי להעביר אחד לשני כרטיס אשראי, תקנו בכרטיס אשראי שלא שלכם, רק כי אפשר?   בקיצור, פשע נשאר פשע, והשקלים הבודדים שכולנו גונבים הם השקלים הבודדים שחסרים למתופף, למלחין, למתכנת, לבמאי. בקצב הזה לא תהיה פה תרבות ולא יהיה פה שוק, ואז מה תגנבו?!


 


אני בעד האפשרות של העברת קבצים זה לזה. זה הרי המקבילה המודרנית של "בוא נסתלק אליי לשמוע תקליטים". הנה, למשל, הבלוג הזה, שאני שותף לו, הוא בדיוק הכיוון שהעסק צריך ללכת אליו. זה תופס אפילו לתוכנות וסרטים. אבל חייבים לחנך את הילדים האלה, את כולנו, שאם אהבת ונהנית, לך ותקנה את זה. הנה, למשל, עבדכם הנאמן, שהוריד לא מזמן מדויד פרץ יבדל"א את שני האלבומים היפים של "העברה: אופקים", שמע, נהנה והחליט להצביע בארנק. תוך זמן קצר מאוד הגיעו אליי שני האלבומים האלה כחוק, ולמען האמת יכולתי לצרוב אותם לא פחות יפה, אבל משהו בי הרגיש טוב עם העובדה שאני תורם לתרבות שאני נהנה ממנה, שאני מפרגן לאמן שיצר את כל היופי הזה.  מה, זה כל-כך מופרך?  זה כל-כך קשה??!


 


בחזרה אל הנושא – אני חושב שהדבר שהכי התגעגעתי אליו בחודש הזה הוא היכולת למצוא איזה לינק, לקרוא איזה שורה באיזה אתר, לקבל איזה אימייל, להוריד את הקובץ ולהאזין בו במקום. יש בזה משהו מעניין, מגרה, מתגרה, מרתק. זה אינסטנט וזה רדוד וזה לא מושקע ומשקיע, אבל גם זה חלק מהקסם של הרשת ושל הציפור ושל השיתוף. והכי חשוב, זה לא עומד בכלל בסתירה לכל הדברים הרציניים שכתבתי כאן למעלה.


 


לסיכום, תודה-ברכה לגיאחה, היזם והמענה הראשי. כולי תקווה שהריאלטי הבא שנופל בחיקי יהיה ברוח הזו ולא יילך בכיוון של, למשל, האזנה במשך חודש ימים לקאברים של יהודה סעדו וסינרגיה.


 


שמע ישראל, הציפור שלנו, הציפור אחת!


 


 


נ.ב. אם אהבתם את הריאליטי שלנו, אתם מוזמנים לרכוש את הזכיון שלו חינם-אין-כסף ולנסות בעצמכם בבית. ההנאה מובטחת!

2 מחשבות על “שמע ישראל, הציפור שלנו, הציפור אחת!: הימים הנוראים – סוף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s