יש תמורה בעד האגרה. אני אומר לכם, יש. הנה, ביום ראשון בערב, תוך זפזופ משועמם בכל ערוצי החרא שאני יכול לבחור ביניהם, נתקלתי בתכנית "לגעת ברוח" של יואב גינאי. שמעתם נכון – יש חיה כזו. ואפילו מעניינת מאוד. ואפילו ראיינה לחצי שעה את המשורר האהוב עליי ביותר. נכון, ניחשתם, רוני סומק.

מיותר לציין שעם מנחה אינטיליגנטי ומתעניין כגינאי ומרואיין נפלא כסומק, התכנית הצליחה לעסוק בהמון נושאים רציניים בכבוד ובעומק, אבל מבחינתי השיא היה הטיפול של גינאי באחד השירים האהובים עליי ביותר משל סומק, "7 שורות על פלא הירקון" (את הטקסט כבר הבאתי כאן, ובכל זאת הנה הוא שוב…):

שיעשע אותי מאוד לשמוע את הסיפור שמאחורי השיר הזה, שרבים כבר הכתירו כ"שיר נבואי" (נו, אתם יודעים – "תשלף העיר תל-אביב כמו אקדח", "השקט שאחרי היריות"). ובכן לא דובים ולא יגאל, פשוט שיר אהבה – אהבה לתל-אביב, לעיר קטנה, לבחורה הולנדית, לחיים. רוני סומק הצעיר לוקח עלמה הולנדית צעירה, שהתפארה בפניו על נפלאות מולדתה, לראות איזה פלא משלו, את "נחל הירקון". מיותר לציין שהשלולית המוריקה והמסריחה שמכונה בפינו "נחל" לא הותירה רושם עז על ההולנדיה הצעירה, וסומק קיווה בכל לבו שייצא מבין השיחים איזה קוסם, איזה פלא, אבל הוא נשאר רק עם שבע השורות והציפיה למשהו טוב יותר, אחר.

סיפור נוסף מרגש היה במפגש בין סומק לנמרוד לב. לב קיבל לגיוס מתנה מחבר – את הספר "שבע שורות על פלא הירקון" של סומק. הספר כל-כך ריגש אותו, שהוא הרגיש שהוא חייב להלחין את הטקסטים שלו. ובאמת, קצת אחרי השחרור, עם להקת וינטו שבה ניגן, הוא הקליט את "שבע שורות" ללחן שחיבר. אחרי שתחנות הרדיו התעניינו בשיר, הוא החליט לבקש את רשותו של סומק, וזה התנה תנאי יחיד לעניין – פגישה בין השניים, לא יותר. מיותר לציין שלב התרגש מאוד. מעניין לציין שהשניים נשארו בקשר. 

אגב, הביצוע של לב ל"7 שורות על פלא הירקון", מתוך אלבומו הראשון "אין חלום אחר" (כן, ההוא עם "זה כל הקסם"), הוא באמת פנינה, וראוי לכל שבח (סומק נתן לו שבחים מספיק בתכנית, אז אני מקצר).