שישי בצהריים, שדרות רוטשילד (תל-אביב, כמובן)

 


פעם, בתקופה שבה היה סטודנט דלפון ופוחז, היה מור, נציג הבלוג בסן-פרנסיסקו, שולח, על בסיס די קבוע, סטים של תמונות מכל מיני אירועים, מצעדים, הפגנות, חגים ועוד מאורעות משעשעים שקורים שם (וכנראה רק שם) כל הזמן. עם כל סט תמונות שכזה היה צונאמי של קנאה שוטף אותי, ואפילו לא הייתי מנסה להסתיר (בתקופה ההיא נולדה התגובה האוטומטית "מממממממממניאק!" לכל מייל של המממממממניאק).


 


ובכן, מאז מור נהיה דוקטור, ועושה את ימיו במעבדות של חברת חיפוש מובילה (וככה גם נראים הסטים של התמונות שלו…). ואני?  אני בעיקר מצלם את הבן שלי להנאתי הרבה. ובכל זאת היום, לכבוד סוף-השבוע הקייצי שנחת עלינו בסוף דצמבר, ולכבוד הזמן הרב שעבר מאז הפעם האחרונה בה ביקרנו (שלושתינו, זאת אומרת) בתל-אביב, ולכבוד "שוורים ושערים", המיצג שממלא את שדרות רוטשילד בשוורים לכבוד חגיגות שנים לבורסה באחד-העם, החלטנו לבלות את צהרי יום ו' בשדרות, ביחד עם כל עם ישראל, כמובן.


 


כן, תל-אביב, באיזורים מסויימים ובימים מסויימים, לא מביישת אף עיר אחרת במוזרויות, בתמונות ובאירועים שממלאים את רחובותיה, ויום שישי זה היה אחד מהימים האלה ושדרות רוטשילד היה אחד המקומות האלה. כדי שתבינו למה אני מתכוון, החלטתי לחרוג ממנהגי ולהפוך את הבלוג הזה באופן חד-פעמי לפוטובלוג.


 


אז הנה כמה מהדברים היותר משעשעים שנראו היום בצהריים:


 


כלב יושב על ספסל בגן ציבורי, נווה צדק



 


 


מופע רחוב – רובוט (כולל אינטרקציה עם האמן הפרטי שלי)


 



 



עוד מופע רחוב – הפעם עץ



 


 


עוד מופע רחוב – הפעם אשאיר לכם להמציא כותרת


 



 








 


ביג בנד בשדרה


 





 


 


לא תחסום שור בדשאו (האבולוציה של ראש הדשא?)


 



 


אגב, מיותר לציין, כי גם אם השדרות אכן נראו כמו חוץ לארץ, ההתנהגות ברחובות היתה – כמו תמיד – ישראלית: מכוניות שעוצרות באמצע הדרך כדי להסתכל על השוורים, כולל נהגת שמצלמת בזמן נהיגה; מאבטחים שמסתובבים כדי להגן על הפסלים מפני הציבור (מי המניאק שגנב את הילד של הבמבה מהשור של אסם?); וכמובן, הורים שמושיבים את ילדיהם על השוורים, למרות השלט "אין לעלות על השוורים" שמופיע – בגדול – על כל אחד מהפסלים.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “שישי בצהריים, שדרות רוטשילד (תל-אביב, כמובן)

  1. חמוד הזאטוט שלך.
    הייתי היום בבוקר ברוטשילד ודבר ראשון שהייתי עושה (אם היה באפשרותי) זה להעיף קיבינימאט את השוורים משם. או לסרוגין, צובע את כל השוורים בזהב כדי לעורר מיני-מחאה.
     
    חוץ מזה, שנה אזרחית טובה ומאושרת לך ולמשפוחה.
    א.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s