חוויה לא סימפטית במיוחד בבוקר חורפי של פברואר

אני עובד בקומה השמינית בבניין משרדים מפואר למדי (הייטק או לא הייטק). כמקובל במקומותינו (מזה שנתיים או משהו כזה) אסור לעשן בבניין, בין אם בחדרים ובין אם בחדרי המדרגות או השטחים הציבוריים.


 


המיעוט המעשן נאלץ לכתת את רגליו או לקומת הגג או לקומת הקרקע (מחוץ ללובי), מה שמצריך מאמץ לא קטן (וקשה לי לומר שאני מרחם עליהם). בימות החורף הקרים, דוגמת היום, המשימה נעשית קשה שבעתיים.


 


כשאני מזדמן ללובי (בעיקר כשאני מגיע בבוקר), אני תמיד מתפלא – במיוחד ביום גשום וקר כמו היום – על עובדה שאיום אפשרי של דלקת ריאות לא מרתיע את המעשנים. מצד שני, גם איום אפשרי תמידי של סרטן ריאות לא מרתיע אותם. מצד שלישי, אולי הם בונים על זה ששני האיומים הללו יבטלו זה את זה, והמעשנים יחיו עד מאה ועשרים קופסאות ליום לנצח-נצחים.


 


אפילו אם זה יקרה, עדיין מדובר ברוח וגשם וסרחון. חוויה לא סימפטית במיוחד בבוקר חורפי של פברואר.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “חוויה לא סימפטית במיוחד בבוקר חורפי של פברואר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s