פברואר 1977, וירטון, שלב בית הגמר של גביע אירופה לאלופות, מכבי ת"א מנצחת את צסק"א מוסקבה וחודשיים אחר כך גם מניפה את גביע אירופה בפעם הראשונה בתולדותיה ונגד כל הסיכויים. בהרכב של מכבי: טל, אריק, שוקי, מיקי, מוטי. היו גם לו ואולסי ואפילו ג'ים, אבל זו היתה קבוצה ישראלית (!) ששמה אותנו על המפה והפכה ל"קבוצה של המדינה".
אפריל 2006, פראג, גמר הפיינל פור של היורוליג, מכבי ת"א מגיעה פייבוריטית, בטוחה בעצמה, שחצנית ומקבלת בראש מצסק"א מוסקבה שמניפה גביע אירופה ראשון מאז 1971. בהרכב של מכבי: ניקולה, אנתוני, וויל, ג'ימי, מייסאו, דרק. היו גם טל ושרון ואפילו איזה יניב אחד, אבל זו היתה קבוצה מקצוענית לגמרי (!) שנחלה את התבוסה, קבוצה של מדינה אבל איזו מדינה? (ארצות-הברית לפי קולות הרוב).
פיני גרשון, גאון שחצן, חסר נימוס או טאקט, שפניו הם פניה של מכבי ת"א הנוכחית, אוהב לומר ש"אין עוד מלבדו". אבל יש – יש גאווה לאומית, יש אש בעיניים, יש רצון אמיתי (ולא רק כזה שמונע על-ידי כסף). כל אלה היו נוכחים אז ב-77' ולא היו נוכחים אתמול.
כמו שכותב ברי ב-"77", אז היתה אהבה בשפע, היום לא יודע מה.
* גם הכותרת מתוך "77" של ברי סחרוף.
שגיא נאור 
לא יודע לגבי שחצנות, פיני, או כל דבר אחר, אבל קבוצה שמעלה חמישיה הכוללת בכל רגע נתון לא יותר מישראלי אחד, זו לא קבוצה ישראלית… ואני אומר זאת בצער רב…
איזה יניב אחד? הוא לא שיחק אפילו שניה. באותה מידה יכולת להזכיר את עומרי ואסף ורגב. דווקא אחד קירק שכחת.
אהבתי את ימי טרום־בוסמן, כשלכל קבוצה היו שניים-שלושה זרים לכל היותר. לא במקרה הקבוצה שהכי אהבתי העונה באירופה היתה ריטאס וילנה. אבל בימינו אי־אפשר לבוא בטענות על מיעוט הישראלים; מכבי היא קבוצה מקצוענית, וזכותה לבור לה את השחקנים שיובילו אותה, לדעתה, להישגים. כמה רוסים שיחקו אתמול בצסק"א? סברשנקו ופאנוב (הרשה לי להשמיט את יורי הולדן). בטאו שיחק אתמול ספרדי אחד, וידאל. בברצלונה היו נדיבים ושיתפו ארבעה.
כאמור, הייתי מעדיף לראות את מכבי עם תשעה ישראלים, את צסק"א עם תשעה רוסים ואת טאו ובארסה עם תשעה ספרדים. אבל זה לא יקרה, ואני מסתפק בשלל הסיבות האחרות שלי לשנוא את מכבי.