אתמול תפסתי במקרה את הפרסומת החדשה של ה"סופרפארם" לרגל המונדיאל. (אם לא ראיתם, לא הפסדתם הרבה, ובכל מקרה יש ספוילר בהמשך…) הפרסומת הזו, באיצטלה של פוסט פמיניזם, היא הדבר הכי שובניסטי והכי קוטל-נשים שראיתי כבר הרבה שנים (לפחות מאז שאשתי הפסיקה לקרוא את "לאשה").
הרעיון פשוט ונדוש: בזמן ש"הילדים" (כלומר הגברים) "משחקים" יחד (כלומר צופים במונדיאל), הנשים יוצאות לבילוי רציני ובוגר. מהו אותו בילוי רציני ובוגר? ניחשתם נכון, ילדים: קונות בסופרפארם. שהרי מה כבר יכולות נשים לעשות יחד בערב? לקנות איזה בושם, שמפו לשיער, תחבושת עם כנפונים או מקסימום חיתולים לילד. אה, כן – וכדאי שתחזורנה מהר, הנשים האלה, כי כשה"ילדים" יגמרו את כל הגרעינים והבירות, מישהו צריך לעשות כלים, לא?!
אני לא אתפלא אם הפרסומאי שמאחורי הפרסומת של ה"סופרפארם" הוא אשה. זה הרי בדיוק העניין עם "לאשה", עתון לנשים שהכותבות שלו הן נשים, שעושות שירות מצויין לכל השוביניסטים בעולם, כשהן מציירות את עולם הנשים כמוגבל לבשמים, דיאטות ודוגמיות של קרמים לטיפוח הידיים. כנ"ל, אגב, "אודטה" ועוד תוכניות "לנשים" שצר עולמן כעולם נמלה רדודה וטפשה. (אני חייב לומר, עם זאת, שצפיתי בסוף השבוע ממיטת חוליי בתוכנית "בנות" המשודרת בערוץ 3, והיא הפתיעה אותי לטובה לאללה בחומרים שבה היא מטפלת ובצורת ההגשה שלה. כיפאק היי לבנות של "בנות"!!!).
אותי, כגבר בעל דעות די ליברליות בכל הנוגע ליחסי נשים-גברים, הפרסומת של ה"סופרפארם" פשוט מעצבנת, ולא בגלל שה"גברים" מוצגים בה כ"ילדים" (אגב, חלק גדול מהגברים הם אכן ילדים. וכן, חלק גדול מהגברים לא צופה בכלל במונדיאל. אבל למה לבלבל פרסומאים עם העובדות?!), אלא בגלל שהגילום של הנשים בה הוא כל-כך סטרואטיפי שאני מתפלא שהתנועה לשחרור האשה לא יוצאת חוצץ כנגדה. אבל הן בטח מה-זה מרוצות מזה שלשם שינוי "יורדים" על הגברים שהן בטח נרדמו בישיבה או כריעה או איך שהן לא ישנות, הנשים האלה, כשהן יוצאות סוף סוף מהמטבח.
עדכון (13.6, 00:17): רפונזל גילתה לי בתגובות שלפחות אחת, רק האחת, לא נפלה שולל באיצטלה הפמיניסטית-עלק ויצאה חוצץ נגד הפרסומת של "סופרפארם" ועוד יום לפניי. הכבוד אם כן שמור לה.
שגיא נאור 
אבל זהו בדיוק הפוסט פמיניזם. בעיניי זוהי רק פרסומת (ג’יז)שההתעקשות להוקיע אותה – יש בה מן ההתלהמות. אני מבינה שאצלך זה לא כך (הדברים בפוסט אינם מתאפיינים ברוח מתלהמת) ומצד שני, להצהיר בריש גלי שהתוכן ’לאישה’ מצטמצם לכדי "בשמים, דיאטות ודוגמיות של קרמים לידיים" זה להגזים, כי גם אם אין שם הרבה יותר מזה (ולצורך העניין – יש. מאמרים על סקס ועל איך להתנהל כספית ובריאותית ועוד), המגזין הזה, בין אם תרצה ובין אם לאו, הוא עיתון הנשים המוביל בישראל. אז אולי התיאוריה שלך בכל זאת מופרכת?
* הכותבת אינה מקבלת תלוש משכורת מ’לאישה’
כתבתי תגובה, וכרגיל לא חיברתי אותה לתגובה שלך… (גבר, לא?! ). אז אנא הסתכלי למטה…
אם זהו הפוסט פמיניזם, עדיף לכן כבר לחזור למטבח. לפחות שם קיבלתן (איזהשהוא) יחס מיוחד…
ולגבי "לאישה", עיינתי ושוב עיינתי ושוב עיינתי, ואני חייב לומר שלדעתי התוכן שם הוא עלבון לאינטיליגנציה, וזה שמדובר בעיתון הנשים המוביל בישראל הוא עלבון לאינטילגנציה הנשית (אגב, ממש כמו ש"בלייזר" הוא עלבון לאינטיליגנציה הגברית, אבל שם זה כבר הפוך על הפוך כזה מתחכם…). המאמרים על סקס שם פרימיטיביים ושמרניים, וכך גם העצות הכספיות והבריאותיות, והכל שם נוטף מוזסיזם של שנות החמישים. אוי ואבוי לי, אם נשים רציניות ומודרניות עדיין רוכשות את העיתון הזה (אגב, אני פחות ופחות מכיר כאלה… אז אולי התיאוריה שלך מופרכת?) ואגב, כנראה נשים לא תאמרנה כלום על הפרסומת הזו, ולו משום הנימוקים שציינתי, אז ראוי שמישהו (גבר… כן, גבר!) יאמר את זה, לא?!
סליחה רגע, אבל מה זה "נשים רציניות ומודרניות"? אני, במקרה, מאוד נהנית מ’לאישה’ כשכבר יוצא לי לקנות, בממוצע פעם בחודשיים. הפקות אופנה נהדרות (נשים, גם "רציניות ומודרניות", מתות על אופנה, תתמודד), מדור תזונה ובישול מושקע ועוד. אם זה מוזסיזם של שנות החמישים אז סו בי איט. אנחנו נשים ויש לנו תחומי עניין אחרים משלכם, בדיוק כפי שאתכם לא מעניין לדעת שיצאה קולקציית לנז’רי של ’קסטרו’ אותנו לא מעניין על פי רוב שרונלדיניו גם יודע לשחק כדורגל. שויין.
אני יודעת שבימינו זה סוג של בושה להודות בקריאה ב’לאישה’ וגם אני נהגתי לכנותו בחיבה ’לטיפשה’, נראה לי שדרושה מידת מה של בגרות כמו גם ראייה שאינה מוגבלת לציניות על מנת להינות ממנו וממה שהוא מייצג באמת.
(יש המשך)
דווקא הגליון האחרון שהגיע אלינו הביתה הכיל איזו "הפקת אופנה נהדרת" שהתגלתה כפלופ שנראה לי גזר את דינו של העיתון להיעלם מביתנו לעד (אשתי ממש התעצבנה).
לגבי בישול, אין בכלל מה להשוות למגזינים רציניים כמו "על השולחן" וכאלה, וכנ"ל תזונה ושאר ירקות.
אבל באמת שלא בא לי לנהל דיון על "לאישה". מי שבא לה לקרוא את זה – סו בי איט. כשם שמי שבא לו לקרוא "בלייזר" או "אוטו" או "שם המשחק" (זה עיתון כזה של כדורגל) שיבושם לו. אני מעדיף לבזבז את זמני על דברים קצת יותר מעניינים, ואם כבר מגזין אז איזה "מסע אחר" או "הורים וילדים"…
אשר לתיאוריה שלי, בדיקה זריזה בנתוני המכירות של המגזינים מקבוצת ’ידיעות אחרונות’ תוכיח אותך על טעותך. יתרה מזאת – עצם זה ש’לאישה’ נקרא בשקיקה גם על ידי נשים שאינן "רציניות ומודרניות" וגם על ידי נשים שיש להן קצת ניסיון בתוכן לנשים (…) רק מעצים את העיתון כעיתון שמדבר לכולן תוך שמירה על רמה מסוימת. זה נכון שלא תמיד היא גבוהה וזה נכון שכשמשקיעים 2000 ומשהו מילה על נובאדי כמו הילה נחשון זה לפעמים מעצבן, אבל בסך הכל – אי אפשר להיות מרוצים 100% מהזמן, יו נואו.
אנחנו לא יוצאות נגד הפרסומת המזעזעת הזו, כי אנחנו כבר מותשות ומורגלות בשכאלה.
אבל תודה שהבחנת בכך וכתבת על זה. זה מחמם את הלב
לאישה זה כמו גלגל"צ. גם לתחנה הזאת מאזינים המון המון אנשים.
מסכימה עם כל מילה שנכתבה בפוסט הזה.
אגב, תיכנס לבלוג של "האחת, רק האחת" ("ביטחון בתנועה").
היא כתבה בדיוק על זה אתמול.
אני לא רומזת שהעתקת, חס וחלילה. להפך – אני מנסה לחזק את ידיך ולומר לך שאתה לא לבד בדיעה הזו.
תוכל לומר לי בבקשה מי המשרד שעומד מאחורי הפרסומת הזו? זה חשוב.