יובל רק בן שנה

אבל כבר אומר המון מלים:

“אָמ-אָמ" זה אוכל, "האוּ-האוּ" זה כלב

ו"אָנ-אָנ" זה כל דבר שיש לו גלגלים.

"אֶ-זֶה" זה מה שהוא כרגע מצביע עליו,

"אור" זה כל מנורה שנמצאת מעליו,

"בָּה" זה בובה וגם במבה ועוד

ויש עוד המון סתם הברות מצחיקות.

אבל כשהוא אומר "אַבָּא"

פיו עוטה כזה חיוך מתוק

שממיס לי את הלב בכל פעם

ומשאיר אותי חנוק מדמעות

הוא אומר "אַבָּא", ממש,

בלי טעות או חשש

והוא מצביע אליי או שולח ידיים

שאקח אותו לחיבוק או גבוה לשמיים

ואני תמיד עונה לו "כן"

גם אם הוא לא ממש התכוון

(כי יש עוד דברים שהוא קורא להם "אַבָּא"

ויש עוד גברים שהוא קורא לעברם "אַבָּא")

כי חשוב לי שיידע תמיד

שמתי שיקרא, אני אהיה שם

ואבוא אליו, מכל מקום ובכל זמן

(לפחות עד שילמד להגיד

"אִמָּא" גם…)