זה המרק שאני מאמין בו
זה העשן שאני תמיד נושם
זו הדרך שבה אני חולק את ארוחת הבוקר שלי
זו הדרך שבה אני מעביר את העונש שלי
אני יודע, אני יודע
אני צריך להתחבא
אני צריך לעמוד זקוף
זה הזקן שאני תמיד מגדל
אני יודע שהם כאן – אני רואה אותם מרחפים
הזקנים של הוד מעלתה – הם מרחפים בקדושתם
הזקנים שלהם כאן, אוחזים בעדינות אותי כאן
ובכן, מי יודע, מי יודע
כן, אני אולי אחזור הביתה
כן, אני אולי אשוב
זו הדרך שבה אני תמיד עוזב
זה הקול הרך של שעת הערב
זו הדרך שבה אני שומע את אבי
אלו הלהבות שמטביעות את המים שמסביבי
ובכן, אני יודע, אני יודע
אני צריך לעמוד זקוף
אני צריך להתחבא
זה הקול ששוחה בתוכי
זה הקול המעגלי שהוא שמקיף אותי
זו הארץ שגדלה מסביבי
ואלו הידיים שתמיד עוזרות לי
ובכן, אנחנו ידענו, אנחנו ידענו
היתה לנו בחירה –
בחרנו בשמחה.
(This is The Way, מתוך Rejoicing In The Hands)
בביקורת הנפלאה של sisi, שלינק אליה מובא לעיל, על האלבום "Rejoicing In The Hands", מצוטט אלכסנדר לאורנס: "בפעם הראשונה ששמעתי את האלבום הזה… חשבתי שאני מקשיב לאיזה טראנסקסואל מסומם מאלבמה. הקול המוזר שלי משך אותי אל עולם סוריאליסטי היכן שהכל אפשרי. זה היה האלבום הכי ייחודי ששמעתי מזה זמן רב…".
כך גם אני הרגשתי, כשמור חשף אותי לדבנדרה בפעם הראשונה. וגם אני התאהבתי בעולם הסוריאליסטי ובקול המיוחד ובמוזיקה הנפלאה. וביום חמישי, אי"ה (אם ירצה הבארבי), אני אוכל להביט לדבנדרה בזקן ולבדוק הכצעקתה.
ווטרס, דפש מוד, סטינג – עזבו אתכם משטויות. לא בכל יום מגיע אלינו אחד האמנים החמים והמבריקים ביותר באינדי העולמי, בשיא ההייפ שלו, בפסגת היצירתיות, ואחרי "Cripple Crow" שהוא בהחלט המאסטרפיס שכולם חיכו לו.
בקיצור, תודה רבה לדני שארגן את הכרטיסים, ומקווה לראות את כולכם שם (לקראת חצות?!).
נ.ב. הקורא גיאחה מתבקש להחליף את הכרטיסים שברשותו ו/או להגיע למרכז כבר ביום חמישי. J
שגיא נאור 
מוהאהאהאהא
אני קניתי כרטיסים קודם, ולכן ההיגיון אומר שאתה צריך להחליף את הכרטיסים שלך. בכל מקרה, נחליף רשמים!
גם אני אהיה שם…:-)
Well, even though Mr DB often visits my back yard, I have yet to see him live.
Enjoy, and I’m sure we’ll hear about it shortly after…
Mor
ולי אמרת שאתה לא הולך 😦
נתראה ביום חמישי
גם אני אהיה שם. נתראה?