אני יכול לגרום לאדמה לעצור
במקומה. אני גרמתי ל
מכוניות הכחולות לנסוע מכאן.

אני יכול להפוך את עצמי לבלתי נראה או קטן.
אני יכול להפוך אדיר ולהגיע ל
דברים הרחוקים ביותר. אני יכול לשנות
את מהלך הטבע.
אני יכול לשים עצמי בכל מקום ב
חלל או בזמן.
אני יכול לזמן את המתים.
אני יכול לקלוט מאורעות בעולמות אחרים,
במחשבה הפנימית העמוקה ביותר שלי
ובמחשבות של אחרים.

אני יכול.

אני הנני.

("כוח")

בעולם מציינים השבוע 35 שנה למותו של ג'יימס דאגלס מוריסון, הלא הוא ג'ים מוריסון, סולן להקת "הדלתות". מוריסון הלך לעולמו בגיל 27 ב-3 ביולי 1971 כתוצאה מדום-לב שנגרם לאחר צריכה מוגזמת של אלכוהול. הוא נקבר בבית הקברות "פר לאשז" בפאריז.

יותר משאני אוהב את המוסיקה של "הדלתות", אני אוהב את השירה של מוריסון. הן באלבומים של הלהקה, הן ביצירה האישית שלו והן בספרי השירה שלו. ניתוח מעניין ודי מקיף של שירתו פרסמתי במדור "משוררי הרוק" ב"מגזין העיוור" מספר 8 (דצמבר 2004). שם גם נכלל התרגום שלי לעיל ל-"Power", אחד השירים שלו שאני הכי אוהב.

"שירה אמיתית איננה אומרת דבר", הוא אמר פעם, "אלא רק מציינת את האפשרויות". מוריסון פתח (ועדיין פותח) בפני השומע והקורא אינספור דלתות לאינספור מקומות ועולמות. במובן הזה הוא נשאר איתנו לנצח.

אוסף גדול משיריו של ג'ים מוריסון ניתן למצוא כאן.  מומלץ בחום.