אני רוצה לפגוש אותו פתאום במקרה. למרות שלא שכחתי אותו אפילו לרגע.

אני רוצה שזה יהיה לגמרי במקרה.

אני אגיד לו: מאיר, איפה אתה?  לא רואים אותך, לא שומעים אותך. הקיץ כבר התחיל רגעים למנות, ואתה עזבת אותנו לאנחות.

והוא יגיד לי: מה, כל-כך הרבה זמן עבר?!  בכלל לא שמתי לב. איך הזמן טס כשנהנים.

ואני אגיד לו: כן, מאיר. כבר שבע שנים. הכאב עובר ושב. והנה עוד פעם חזרנו לקיסריה, כמו אז, אבל הפעם זה קצת יותר עצוב וקצת יותר מתגעגעים וכבר אפילו קצת נמאס להתגעגע. 

והוא יגיד: לא משנה מקום, גם זמן לא משנה.

ואני אגיד לו: כן זה נכון אבל בכל-זאת… עוד פעם ברוזה שר" מתחת לשמיים" ושלום את "צרבת לזכרון" ורונית שחר ודן תורן. הכל טוב ויפה, אבל חסר משהו. והביאו את אביב גפן לשיר את "סוף עונת התפוזים" ואת שי גבסו (שי גבסו?!) לשיר את "לא יכול להוריד ממך את העיניים", כאילו לא הרגו אותו מספיק ברדיו. חלאס, נמאס.

והוא יחייך אליי את החיוך המאיר-אריאלי שלו ויגיד לי: עזוב, אין מה לכעוס ואין מה להתעצבן. העיקר שאתה זוכר. העיקר שאתה מקשיב.

אז אני אמלט לי ממרוץ החיים המשתקשקים, אשים לי ברמקולים את "נשל הנחש", אעצום את העיניים ואדמיין את מאיר עם גיטרה והתלתלים השובבים, עומד ושר בקולו המחייך-המתחכם.

"תעזבהו יום, יעזבך יומיים", הוא כתב, "העגלה נוסעת, אין עצור". וקפץ ממנה, וחלפו…

חלפו כבר שבע שנים, ואנחנו נשארנו מאחור.

מאיר אריאל נפטר ב-18.7.99 ממחלה פתאומית. מאז מנסים המשפחה, חברים ואמנים שונים לשמר את זכרו בערבים לכבודו הנערכים בכל שנה. השנה זו השנה השנייה שאינני פוקד את הערב הזה, מבחירה כמובן. עם מאיר הסליחה.

עדכון (18:45): קוטנר (ממארגני הערב) הגיב בפורום ב-YNET שם פרסמתי את הדברים גם-כן. אני מאוד מעריך את האיש ופועלו, גם בכל הנוגע למאיר אריאל ולכן אני מפרסם את הדברים כלשונם – – –

כבר קצת נמאס לחזור ולהסביר… ובכל זאת: הערב לזכרו של מאיר אריאל מופק, מאז השנה החמישית, בעיקר בגלל לחץ הקהל שרוצה לקבל את המנה השנתית המרוכזת שלו. בכל שנה אנחנו מעלים את השאלה "האם לא נמאס" ובכל שנה כמות הקהל הולכת וגדלה. כל המשתתפים עושים את זה מתוך אהבה למאיר אריאל ושיריו וההכנסות ממכירת הכרטיסים מכסות פחות או יותר את ההוצאות השונות להנצחת זכרו. כך שלדבר על "מסחרה" זה ממש מקומם.
מארגני הערב (שאני אחד מהם) עומדים בפני דילמה קבועה: איך לא לחזור בדיוק על אותם שירים ומבצעים ומצד שני איך לא לפספס את השירים הקלסיים שאי אפשר בלעדיהם. אז אנחנו מחפשים קצת שירים שעוד לא בוצעו או קצת אמנים שעוד לא השתתפו ולהביא זוויות חדשות לשירים המוכרים. כדי לשמוע את הביצועים המקוריים שוב ושוב אין צורך בערבים כאלה. ואגב, לקטול מראש אמנים מסויימים (שי גבסו, למשל) מבלי לדעת מה ואיך הם ביצעו… זו ממש טיפשות או רשעות. מאיר אריאל עצמו מאד אהב ביצועי "מיינסטרים" לשיריו ורצה מאד להגיע לקהל הרחב. אני בטוח שהוא היה שמח שהמוסיקה שלו מגיעה לקיסריה ומדברת גם את קהל צעיר. הוא היה מאושר אם היו משמיעים אותו בגלגלץ" ולא רק ב88 FM…
עכשיו לעובדות. מי ומה היו אתמול, באחד המופעים הכי מוצלחים מבין כל מופעי ההצדעה. שימו לב שאין כמעט ביצועים זהים לשנים קודמות…
מים שקטים – שלל שרב
האחים לוי- שיר של מים רבים
קליפ מאיר אריאל- שיר כאב 1978
קליפ אמני ישראל: כתונת פסים
ארקדי דוכין: אומרים שבלי
דן תורן ושליחי הבלוז: פלוגה בקו
שליחי הבלוז: בשדה ירוק
רונית שחר: לוליטה + רחל
מאיר סוויסה: הכנסי כבר לאוטו וניסע (בצרפתית)
דין דין אביב עם משה דעבול: שלל שרב + סתם אחד
דורי בן זאב: סוף שבוע בכפר + טרמינל
אפרת גוש: ארול + שיר חדש
שי גבסו: לא תתפוס אותי + סוף עונת התפוזים
האחים אריאל: ברנרד ולואיז + צדק צדק תרדוף
נורית גלרון: שדות גולדברג + איך לפעמים אני
מיקי קם ויהודה עדר: אגדת דשא
טל בלנקשטיין ודניאל ספיר– מים מתוקים
מאיר אריאל – הדשא של השכן
אביב גפן ו"הטעויות": נשל הנחש
דויד ברוזה ו"מיומנה": בצהרי היום + מתחת לשמיים
אהוד בנאי: בשביל לעשן + שיר תת מודע זמני +לילה שקט
שלום חנוך ומשה לוי: צרבת לזיכרון + שיר כאב
בית הבובות: הולך בטל + זרעי קיץ + מודה אני