בניגוד למה שאתם חושבים אני שונא לומר "אמרתי לכם". במיוחד אם אני לא היחיד שאמר לכם. במיוחד כשבסופו של דבר צדקתי לגבי משהו שהייתי מעדיף לטעות לגביו. אבל אין מה לעשות – אמרתי לכם. שלוש שנים נמשכה הסאגה הקרוייה "אלבום הבכורה של נינט טייב". שלוש שנים מאז זכתה בכוכב נולד (הראשון!), הפכה למאמי הלאומית והוחתמה על-ידי הליקון. האהבה והחיבוק מצד כולם הפכו עם הזמן לציניות וכעס, במיוחד לאור חוסר ההתמקדות הבולט של נינט במוסיקה למול האובר-התמקדות בכל מה שמסביב: הופעות בטלנובלות, יחסים מתוקשרים עם סלבריטאים, מסיבות, חוזים עם חברות סלולריות ומפרסמים אחרים וכו' וכו'. כל מה שהיה מיוחד וחדש בנינט, במיוחד החום והתום, נזנח לטובת מכונת יחסי הציבור המצויינת שנרקחה לה – נינט הפכה ל"כוסית" ושווקה כמתחרה פוטנציאלית של יעל בר-זוהר ולא כמתחרה פוטנציאלית של ריטה. בזמן שכל יתר הזוכים ב"כוכב" מנצלים את התעניינות התקשורת כדי לקדם את עצמם מוסיקלית (!), נינט נראתה כמי שהמוזיקה היא רק קרש קפיצה עבורה והמטרה הסופית היא פרסום נטו. ולראיה, שירי מימון והראל מויאל השיקו מזמן את אלבום הבכורה שלהם (ובהצלחה רבה), גבסו כבר בדרך לאלבום שני, סקעת עם אלבום בכורה בחוץ ואפילו סעדו מתקדם אט-אט לעבר האלבום שלו. ונינט? היא משיקה לה בנחת סינגל, ועורכת לכבודו פסטיבל מצועצע וחסר פרופורציות, שרק המלחמה שמסביב קצת החזירה למציאות.
גם הבחירה באביב גפן כמחבר+מלחין+מעבד+מפיק+מחליט-בכל-הנושאים-המקצועיים תמוהה. למי שלא שם לב, אביב גפן נמצא כבר הרחק מעבר לשיאו. למען האמת , מאז הפרסום הגדול שלו זכה אחרי רצח רבין ואלבומו "המכתב" (מ-1996!), גפן כבר מזמן לא הוציא משהו באמת מעניין, חדשני או יצירתי מעצמו (או מאחרים, ע"ע קרן הכט או נורית גלרון). נראה שלאחרונה הוא עסוק בעיקר בלמחזר את עצמו (באנגלית, למשל, כ-Blackfield) או אחרים (אואזיס?!). הוא טוען שהוא יוצר מוסיקה "לגילו", אבל בתור בן גילו אני חייב להודות שאין לי דבר וחצי דבר היום עם היצירה של גפן (ואני עוד מאלו שאהבו מאוד את המוסיקה שלו בשלושת האלבומים הראשונים).
בקיצור, עם נקודת התחלה שכזו, כשנינט מתייחסת למוסיקה כדבר שולי ואביב גפן על כס המנצח, הסינגל החדש "כשאתה כאן" הוא ארבע דקות (ורבע) מזוקקות של תצוגת תכלית של כל מה שרשום לעיל – נינט נשמעת עייפה, לא מתעניינת, מזייפת רגש, מציפה אותנו ברגש כתחליף לתוכן. המלים והלחן של גפן קלישאתיים כל-כך שזה מביך, שלא לדבר על זה שהכל דומה נורא לכל מה שנשמע כאן לאחרונה (קצת קרן פלס, הרבה אפרת גוש), וההפקה היא בדיוק מה שכבר שמענו (וכשכבר די נמאס לשמוע). בינינו, לולא היה מדובר בסינגל של נינט, יקירת עם ישראל, אני לא בטוח שמישהו בכלל היה נותן לה יותר מרגע, בטח בהשוואה לזמרות חדשות ומעניינות כמו מירי מסיקה או איה כורם או כל שאר הזמרות החדשות שמציפות את הרדיו.
אני לא יודע אם לנינט איכפת איך נשמעת התוצאה הסופית. היא אולי עסוקה מדי ב"סדרת הסלולר" בכיכובה ש"מתעדת את תהליך העשייה של האלבום". אבל להליקון ואולי גם לאביב גפן כדאי לדעת: התוצאה רחוקה מלהרשים. לא צודק לשפוט אלבום לפי סינגל ראשון, אבל בהשוואה לסינגלים של שירי מימון וגבסו, מויאל או סקעת, השיר של נינט חיוור ומשעמם. מימון וסקעת, שנבנו על חומרים של אחרים, עשו כנראה עבודת דיג/ציד יותר טובה. גבסו ומויאל, שכותבים את החומר לעצמם, לבטח ניצבים במקום אחר לגמרי מנינה. והיא, ה-כוכבת של "כוכב נולד", האם המייסדת של הז'אנר, עומדת להפסיד בקרב שהיה אמור להיות הכי חשוב עבורה. היא הולכת ומתרחקת מריטה, הולכת ומתקרבת ליב"ז.
בניגוד למה שאתם חושבים אני שונא לומר "אמרתי לכם". במיוחד אם אני לא היחיד שאמר לכם. כולם כתבו על זה, אמרו את זה, ניבאו את זה. במקום לסתום לכולם את הפה, נינט פשוט הוכיחה לכולם שהם צודקים, שזו כרוניקה של כשלון ידוע מראש, נבואה שמגשימה את עצמה. ואני בכלל הייתי מעדיף לטעות. כולם היו. אבל אין מה לעושת – אמרתי לכם.
נ.ב. הרשימה הזו, בניגוד למה שאתם חושבים, היא לא שמחה לאיד. בדיוק ההפך. היא כאב לאיד. כאב של המוסיקה, של אוהבי המוסיקה, של אלו שהמוסיקה חשובה להם. אלה מבקשים, רוצים, דורשים יחס יותר רציני מאלו שמגדירים את עצמם כ"אמנים", וכשהם לא זוכים ליחס שכזה, זה כואב. מאוד. ו"אמרתי לכם" היא נחמה קטנה. נחמה של שוטים, אבל נחמה.
(כשאתה כאן, סינגל חדש לנינט טייב, הליקון)
שגיא נאור 
יש משהו בדברייך בנוגע לנינט.
עושה רושם שהיא באמת העדיפה להתעסק בשטויות מאשר להמשיך בדבר שהיא יודעת לעשות הכי טוב, מוזיקה.
וחבל שזה כך.
אביב גפן? לא מסכימה. לדעתי הוא הוציא דיסק מתאים, ותודה לאל אני אפילו לא מתקרבת לגיל שלו (בלי להעליב, כן?)
אולי אין לך כלום עם הכתיבה שלו מפני שאין לך ממש אהבה, כמו שיש לו. אולי אתה לא רומנטיקן כמוהו. אז מן הסתם שלא תתחבר לשיריו.
אני חושבת שהשיר טוב. לא כזה מדהים, אבל טוב.
דיסק מדהים*
ראשית, אני לא בגיל של אף-אחד, רק בגיל שלי.
שנית, אתוודה ואומר, אני שונא את כוכב נולד והרוע שהוא יוצק למוסיקה שלנו.
ככשגיא הביא ללעבודה (ולא אגלה איך) את אלבום שירי כוכב ולד הראשון, טענתי אז בפניו שמדובר בזבל צרוף ושאומן אמיתי צריך להתבשל ברבה הופעות קטנות בפני קהל אמיתי ולא בפני עדת ה-SMS. שגיא טען שאני קצת קשה מדי ושלא צריך להפריז.
ולכן כשכולם כבר הקליטו אלבום בכורע ורק נינט לא, חשבתי שזה טוב, היא לומדת, מתבשלת ובעיקר מתבגרת, אבל לשווא.
האלבום הזה נולד בחטא האונס (של זכייתה בכוכב נולד) ולכן הילד הוא ילד ביאושים, אז אני בניגוד לשגיא, דווקא אוהב להגיד:
אמרתי לכם ואמרתי לכם.
את השורה הנ"ל ניתן להלחין ולשיר בכוכב נולד ??? הוא תמיד יהיה אקטואלי.
ושגיא עשה לי טובה, אל תזכיר את אפרת גוש ונינט באותו משפט, זו השוואה לא הוגנת.
שגיא, עצוב לי להסכים איתך כמעט לחלוטין.
אני לא מסכים עם זה שנינט מתעניינת יותר בסלבריטאיות מאשר במוסיקה.
בקטע הזה אני חושב שהיא פשוט נגררה ודחפה על ידי אנשים שהיא בטחה בהם (היא עדיין מנוהלת על ידי משרד ההפקות של כוכב נולד לדעתי) ששלחו אותה לעשות טלנובלות במקום תקליט.
אסור לשכוח שהיא היתה אדם מאוד צעיר כשזכתה בכוכב נולד ועם כל תשומת הלב והגבהים שהיא טיפסה אליהם, אפשר להבין את הפחד ליפול שהוביל לנתינת מושכות הקריירה שלה לאחרים.
אולי בתקליט השני היא תתאפס על עצמה.
ובקשר לאביב גפן, זו היתה טעות לעבוד איתו.
אולי היא היתה צריכה לתת לו לכתבו את השירים.
אבל את ההפקה, הלחנים וכל מה שמסביב, היה צריך לתת למישהו עם פחות אגו.
מה שאביב עשה זה לכתוב אלבום של אביב גפן שבמקרה שרה נינט, וזה לא נשמע טוב.
מדויק.
איתך במאבק נגד המשקל גם, אגב.