כתגובה (ראויה!) לכל מיני אנשים בעלי זכרון קצר, סתם גזענים או חסרי ידע, שטוענים השכם וערב שאילו היו לנו ראש ממשלה ושר בטחון אחרים (כלומר, לא אולמרט ופרץ) הכל היה נראה אחרת (בטח אם היו אלה שרון ומופז, יגידו אלה), באה כתבה מצויינת ב"שישי עם שלח ודרוקר" (ככה קוראים לתוכנית הזו?) בערוץ 10 וסקרה את אי-המעש, ההתעלמות ואוזלת היד של ברק ושרון ומופז ויעלון מאז שנת 2000, היא היא שנת הנסיגה (המבורכת, עדיין, למרות הכל) מלבנון.
אבל המחשבות שלי נדדו דווקא לאריאל שרון, שלמזלו (?!) שוכב במצב קטטוני בבית-חולים ולא שומע חדשות. מדהים איך האיש הזה, בערוב ימיו, הצליח להוציא אותנו (ואת עצמו) מכל הצרות בהן סיבך אותנו (ואת עצמו). זה הזכיר לי את הסיפור הידוע על ההבדל בין חכם לפיקח. שרון כנראה היה אחד המנהיגים החכמים שנראו פה, והצליח לצאת מכל הצרות אליהן נכנס. אולי עכשיו, אחרי לכתו, הגיע הזמן למנהיג פיקח?!
שגיא נאור 
אני לא מסוגלת לראות בכל נוף הפוליטיקה המקומי מישהו שיכול להתאים להגדרה הנ"ל.
אני מסתכל על ה"אם היה" מן הצד ההפוך:
כל אותם אנשי רוווחחח שאם זאת היתה המלחמה של הליכודניקים שרון-ביבי-מופז ולא היתה מעורבת בה המפלגה שלהם, ספק אם היו משבחים אותה כל כך בקלות.