"חזרה לשגרה" הודיעו בחדשות ליל אמש,

לשקט שלפני הסערה,

למלחמות שבהן איש לא נפגע (לפחות לא בנפש).

ואנחנו חוזרים

לחלומות על יום חדש שיפציע (אלו שנגוזו רק אתמול),

להקמת הבית שחרב, שנגדע

לנקיון המדרכות, הלבבות, הכל.

"זו לא המלחמה האחרונה" ניבאו הפרשנים הבוקר,

לא הקורבנות היחידים,

לא, יהיו עוד ילדים שילמדו על חופש שעולה ביוקר.

והם יגדלו

ויהפכו לאנשים חושבים (שצריך להגן על הבית),

לחיילים טובים,

לעוד שורה מתחת לעצי הזית.

"כולנו מפסידים" כתב הסופר בערב,

והתפנה לאובדנו,

מוחה מעינו דמעה נוספת של עצב.

עצב על ההולכים

ועל אלו שלא הספיקו כלל ללכת (או שלא ידעו לאן),

ועל העלים שנפלו בשלכת

ועל הפצעים שלא מרפא גם הזמן.