כמו שאמר הנביא, לקו המאורות
חשכו הצהריים שרק רואים שחורות
להבין מה קורה, אין טעם לנסות
אין טעם לכסות שאין הרבה מה לעשות
סוף העולם בלוז, סוף העולם
סוף העולם בלוז בלוז, סוף העולם
סוף העולם בלוז, סוף העולם
סוף העולם בלוז בלוז, סוף העולם
אם הייתי רואה יותר
הייתי מצייר לעולם סוף אחר – טוב יותר...
(סוף העולם בלוז / מאיר אריאל)
כל העולם ואשתו פירוורדו בטירוף את אזהרתו של פרופ' ברנרד לואיס (?!) וגורמים מודיעיניים בממשל בוש, כי היום – 22.8 – הוא מבחינתה של איראן "יום מתאים לסיומה האפוקליפטי של ישראל ואם צריך גם של העולם" (הנה, למשל, הדיווח של דבקה).
אני, אישית, לא התרגשתי. ראשית, כי תיכננתי היום יום חופש על חוף הים, ואין מצב שכמה פנאטים מוסלמים יהרסו לי אותו. שנית, נראה לי שמבחינתה של איראן כל יום הוא יום מתאים לסיומה של ישראל (ואם צריך גם של העולם). שלישית, חנן כהן כבר כתב (וחזר וכתב שוב ושוב) ש"לכל מלחמה יש את השמועות שלה… התפקיד של מכתבים מסוג זה הו לתת למקבלים ולמעבירים תחושה של "שליטה במצב". תחושה מזוייפת כמובן…".
אז אפשר להפסיק לחפש סימנים ולהתאכזב מהבטחות שלא מתקיימות. טוב, נו – אולי בפעם הבאה.
סתאאאם!!!
מרוב גשרים לא רואים מעבר
מרוב סיפורים לא יודעים מה עבר
מרוב פרשנות לא יודעים מה קרה פה
מרוב דרכים לא רואים מטרה פה
סתם
זה הכל סתם
מתיחה מסרט ישן
סתם
זה לא נכון
אנחנו לא במזרח התיכון...
(סתם / טיפקס)
שגיא נאור 
הייתה פעם איזה תוכנית ספיישל אחת, לפני די הרבה שנים שנקראה "סוף העולם." שי אביבי הכין אותה, נדמה לי לקשת, לא יודע אם מישהו זוכר את זה. בכל מקרה, מאיר אריאל היה עדיין בחיים, ובא ושר את השיר הזה. אני עדיין לא הכרתי אותו, וחשבתי לעצמי מי זה התמהוני המשונה הזה?
כמובן שהיום אני לא חושב שהוא תמהוני כלל וכלל, אבל כל פעם שאני שומע את השיר הזה אני נזכר בשי אביבי.
איזו התנייה משונה.
איך היה בים?