כשאדום ושורף בעיניים, שנינו בציור מקושקש

אני לא צריך שיזכירו לי מה היה בדיוק לפני חמש שנים. אני לעולם לא אשכח כנראה איפה הייתי ומה עשיתי.


 


לפני חמש שנים בדיוק היה היום הכי מרגש בחיים שלי (כמעט). יום מלא ציפיה, סידורים אחרונים, הכנות, התרגשות.


למחרת אני ואשתי לעתיד היינו אמורים להתחתן. 12.9.01 – זה התאריך שבחרנו לנו.


 


אני לא זוכר בדיוק לאן נסעתי במונית ברחוב דיזינגוף, אבל נהג המונית היה הראשון לדווח לי שמטוס קל פגע באחד ממגדלי התאומים. אחר-כך כבר דיברו על מטוס נוסעים. ויו, עכשיו פגע עוד אחד. והמגדל נפל. וגם הראשון. ואומרים אחד נפל גם על הפנטגון. ועם כל הכבוד לכל ההרוגים ואלו שנקברו חיים, אנחנו חשבנו רק מה יעלה בגורל החתונה שלנו והאם מחר נעמוד מול גן ריק.


 


בסופו של דבר היתה חתונה נהדרת ומופלאה. 12.9.01. רק זוג אחד לא הגיע, אמריקאים שתיכננו לבוא לחתונה אבל נשארו מפוחדים במלון. זה קצת א-לה החמישיה-הקאמרית, אבל החיים נמשכים, ובזמן ששם ספרו את המתים אנחנו ספרנו את הצ'קים.


 


הקשר בין מה שקרה שם למה שקרה אצלנו מסתכם בתמונה אחת באלבום החתונה – בצד שמאל למעלה היא שמה עליה את שמלת החתונה, בצד ימין למטה העיתון עם הכותרת "מגדלים בלהבות" (או משהו כזה…). קצת עצוב שאחד הימים העצובים ביותר בתולדות האנושות, היום שבו הרשע ניצח את התבונה, הוא גם היום השמח ביותר בחיים שלי (כמעט), היום שבו האהבה ניצחה על/את הכל.


 


בשעה עשר בלילה בערך, עמדנו באמצע הרחבה מחובקים, והמלים של ג'וני שועלי שלצלילן רקדנו נשמעו רלוונטיות מתמיד:


 


"עכשיו, כשאדום ושורף בעיניים,
עכשיו שנינו בציור מקושקש.
בלילה מזה טועם ת'שמיים
וירח מאיר כוכבים רחוקים אלף שנות אור.

ואת לידי אוחזת אלף ידיים
אולי את רועדת, אולי זה מקור
אל תחפשי משמעויות בשמיים
בלילה כזה אני שלך…"

חמש שנים אחרי-כן. הרבה לא השתנה ביחסים שבין טרור והעולם המערבי. בן-לאדן עדיין עושה צחוק מבוש, נאסרללה מאיתנו. שלושת אלפים איש נהרגו במגדלי התאומים. כשביקרתי בגראונד זירו השנה עברה בי צמרמורת. חשבתי שאולי צריך להשאיר את המקום כך, אפר ושברי אבנים, אפר ואבק.


 


חמש שנים אחרי-כן. יובל הולך כבר לגן, ובוכה ממש מעט. טוב לו שם, והוא מחייך המון, וכבר הולך. ממש ילד. אם הייתי צריך לדמיין לפני חמש שנים איך הוא ייראה וכמה חמוד הוא יהיה, לא הייתי מצליח.


 


אז אני לא צריך שיזכירו לי מה היה בדיוק לפני חמש שנים. אני לעולם לא אשכח כנראה איפה הייתי ומה עשיתי. ובכל-זאת, אני כותב. למקרה שפעם אזדקק לקרוא את זה שוב.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “כשאדום ושורף בעיניים, שנינו בציור מקושקש

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s