ציפורים קטנטנות שורקות עצב ליום הכיפורים

הכי אהבתי לבקר בבית-הכנסת ביום הכיפורים. אז אפפה את המקום רוח מסתורית, וכמעט אפשר היה להרגיש בקצה שמלתה של הקדושה. הייתי מביט ממקום מושבי בירכתי ההיכל בשליח הציבור, המיוסר והצנום, עטוף בטלית, ומקשיב לו כשקולו קורע את ההמהום של הקהל בנסיון נואש להגיע בתפילה אל שערי שמיים.

היה משהו כמעט הירואי בחזן הקורא, הבוכה, המתחנן. נצחון הנפש על הגוף, האמונה על ייסורי הבשר, כנפי השיר על מסמרי הרעב. וכשהוא היה מבקש עבור הקהל, עבורנו, עבורי, את יום הכיפורים, הרגשתי כאילו אני נוכח במעמד מיוחד, כאילו ניתנת לי, גם לי, הזכות למחילה ולסליחה ולכפרה – – –

"… תן כבוד ה' לעמך, תהלה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך, ופתחון פה למיחלים לך, שמחה לארצך, וששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך, במהרה בימינו…
צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו, וחסידים ברינה יגילו, ועולתה תקפוץ פיה, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ…
ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הכיפורים הזה למחילה ולסליחה ולכפרה, ולמחול בו את כל עוונותינו…"

 

– – – יותר מחמש-עשרה שנים אחר-כך, אמונה אין בי. גם אהבתי לבית-הכנסת התפוגגה עם הזמן. את שאהבה נפשי המאיסו הבירוקרטים והקנאים. ביום הכיפורים אינני צם, אינני מסתגף. ובכל זאת יש משהו מסתורי, כמעט קדוש, באוויר אותו היום. למען האמת, זה מתחיל ממש לאחר ראש השנה ונמשך עד למוצאי יום כיפור. ימים נוראים שכאלה.

היום, כשאין לי שליח ציבור, שיישא את תפילתי, את קולי אל השמיים, אני מוצא לעצמי שליחים כאלה במקום היחיד שעוד נותר לי, במוסיקה. וכך בימים הנוראים האלה אימצתי לי את גבריאל בלחסן, שילווה אותי בשדות חודש תשרי. "קשה לי לשמוע את זה. הוא נשמע ממש כמו חזן", אומרת לי אשתי, כשאני מנסה שוב להשמיע לה את גבריאל. "כמו חזן" זה בדיוק מה שאני מחפש. מיוסר אך ברור, כואב אך חכם מתמיד, גבריאל שר לי, לכולנו תפילות, ואני שוקע בו ומהמהם לעצמי ניגון חרישי.

יש משהו כמעט הירואי בקולו של גבריאל, השר, הבוכה, הכואב. נצחון הנפש על הגוף, התקווה על הבשר, השיר על העולם. וכשהוא מגיע ל"תפילה צעד 11", גם אני מצטרף למילותיו, כמו קהל לשליח הציבור – – –

עשה אותי כלי לשלוותך

במקום שבו מקננת שנאה – תן לזרוע אהבה
ובמקום שבו יש עלבון – תן סליחה
במקום שבו סכסוך – תן אחדות
במקום שבו טעות – תן אמת
ובמקום שבו יש ספק – תן אמונה
במקום בו יש יאוש – תן תקווה
במקום שבו צללים – אור
במקום שבו עצב – שמחה

עשה שלא אתאווה להיות מנוחם
אלא מנחם
שלא להיות מובן – אלא מבין
שלא להיות אהוב אלא אוהב

כי כאשר נשכח את עצמנו – נזכה לקבל
וכאשר נסלח ייסלח לנו
וכאשר נמות ניוולד לחיי נצח

 

– – – שיהיה יום כיפורים מוצלח לכולנו, גמר חתימה טובה ושנה טובה.

 

* הכותרת על-פי "סתיו יהודי" של חלפי, כמובן.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ציפורים קטנטנות שורקות עצב ליום הכיפורים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s