לא אהיה כאן בשבוע הבא (פרטים בסוף) כדי לצעוד בגאווה ב"מצעד הגאווה" בירושלים ביום שישי הבא. גאווה, למרות שאני לא משתייך ל"קהיליה. גאווה על כך שאני גר במדינה חופשית, דמוקרטית, נאורה, מדינה שלא נכנעת לאלימות.
החברים של ג'ורג' כתבו על המצעד שהתרחש במרץ 1965 בו צעדו פעילי זכויות אזרח באלבמה כדי להפגין למען זכות הצבעה לאוכלוסייה השחורה במדינה. המצעד לווה באלימות קשה מצד הקהל הלבן אך לבסוף, לאחר שלושה שבועות של מאבקים, ומשהתקבל צו בית משפט המתיר את המצעד, צעדו 25 אלף איש ובראשם מרטין לותר קינג. חמישה חודשים מאוחר יותר הנשיא לינדון ג'ונסון אישר את זכות ההצבעה. "החוק קובע בבירור שהזכות של אדם להפגין כנגד עוולות יכולה להיעשות בקבוצות גדולות", כתב אז השופט ג'ונסון בהחלטתו להתיר את המצעד, "והזכות הזו תקפה גם למצעדים, גם כאלה שצועדים במרכזים ציבוריים…".
ארבעים ואחת שנים קדימה, מבקשים לצעוד פעילי זכויות אזרח בירושלים למען השגת שוויון זכויות מלא לקהיליה ההומו-לסבית בישראל. במצעד של שנה שעברה נדקרו שלושה צועדים על-ידי חרדי. מאז שהוכרז על קיום המצעד השנה נרשמה עלייה חריפה בהתפרעויות החרדים בירושלים. המצעד נדחה כבר פעם אחת "כדי למנוע אלימות", ועתה דנים באפשרות לדחות אותו שוב.
ולכן, גם אם אין לכם דבר וחצי דבר עם המטרה של המצעד הזה, עליכם להגיע לירושלים ולצעוד בגאווה במצעד. לצעוד כדי להוכיח שבמדינה שלנו כל אחד יכול להפגין, כל אחד יכול לצעוד ואלימות לא משיגה דבר. בפוסט האחרון שלי כתבתי שהגיע הזמן לחנך את ילדינו לדו-שיח ולמאבק באלימות ב"רוח רבין". ובכן, הזמן לעשות את זה הוא יום שישי הקרוב, והמקום הוא ירושלים. ההתכנסות, בתקווה שכל העסק ייצא לפועל, ב-11:00 בגן העצמאות. עוד פרטים כאן.
וזהו. כאמור, לא אהיה כאן בשבוע הבא. אני נוסע לצפון אמריקה (ביזנס עם אופציה לקצת פלז'ר). בזמן שאתם תצעדו במצעד אני אהיה בסן-פרנסיסקו, ואחלום שיום אחד גם כאן תהיה אותה אווירה של חופש, ליברליות וקבלת האחר/השונה כמו שיש שם. אז אל תאכזבו אותי.
Gone to look for America. להתראות בעוד שבוע וחצי…
ומצד שני:
<A target=_blank href="http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=228743&blogcode=5207926http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=228743&blogcode=5207926">http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=228743&blogcode=5207926</A>
אם לצטט את אוהד פישוף – "האלוהים שלי מת".
עוד פרטים על מותו בטרם עת כאן: <a href=http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=41853&catcode=27811 Target=_BLANK class=msg><a href=http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=41853&catcode=27811http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=41853&catcode=27811</a>
נו טוף.
מטרת המצעד בירושלים הייתה לעשות סביב זה רעש. זאת פרובוקציה ברורה מאחר וכולם ידעו שזה בדיוק מה שיקרה. בתל אביב כולנו היינו בשמחה באים וללא שום אלימות.אבל מצד שני, אני לא אוהב את הדוסים. כי אוכלוסייה נורמלית הייתה מאפשרת את המצעד הזה מאחר וזה חופש ביטוי. בנוסף לכך הדוסים כופים עלינו את החוקים שלהם בכל מקרה כך שהם יכולים ללכת להזדיין דרך הסדין שלהם. בנוסף לכך, ברגע שהם החלו לזרוק אבנים, הם בעצם גרמו לכך שהמצעד הזה יהיה הכרחי כדי להשתיק את אלה שמנסים להשיג משהו דרך אלימות.מצד שלישי, אני רוצה לראות את ההומואים והלסביות נלחמים על הזכויות שלהם ברמאללה. מה קרה? פוחדים? יש להתחשב באוכלוסייה המקומית מטעמי אתיקה.