סוג של יומן מסע…
תל-אביב – טורונטו – ונקובר
- שנת 2007 תיכף, והמטוסים של כל חברות התעופה עדיין צפופים מדי (גם למי שיושב ב-exit), עדיין איטיים מדי (12 שעות זה המון זמן לטוס…) ועדיין מחורבנים בכל הקשור לחווית טיסה (אוכל, שתייה, סרטים, כרית ושמיכה).
- כשקיבלתי באימייל את העניין הזה עם הצורך לניילן את כלי הרחצה באירופה ואמריקה והאיסור על העלאת נוזלים לטיסה חשבתי שזה לא רציני. בקונקשן בין טורונטו לוונקובר גיליתי שזה ממש לא מצחיק. נפרדתי בכאב מהשמפו שלי (ששכחתי בתיק הרחצה מאז המילואים) ומבקבוק המים, נאלצתי לכווץ את משחת השיניים כך שתיכנס לשקית הניילון הקטנה, הוכרחתי להסביר לאיש נמל תעופה חמור-סבר למה ה"אנג'ל" שלי ארוז באריזת מתכת ובקושי בקושי עברתי את כל הביקורות האלה והגעתי לטיסה. תקשיבו לי טוב, טרוריסטים שלי, נמאס מכל זה – לא עוד נסיונות פיגוע במטוסים… הגיעו מים עד ניילון.
ונקובר – סן-פרנסיסקו
- שמעתי בכל מיני מקומות על אנשים מוזרים כאלה ש"גונבים" אינטרנט אלחוטי, אבל כשהלפ-טופ שלי לא התחבר לרשת של יקיר המדור מור בלב סן-פרנסיסקו, לא נשארה ברירה ויצאנו לרחוב הראשי, התיישבנו מול בית-קפה סגור (על ספסל שנמצא ממש מול הכניסה… איזו התחשבות!) ו… הורדתי לי בהנאה מרובה את עשרות האי-מיילים שחיכו לי כל הסופשבוע (וכל זאת במהירות לא רעה בכלל…). מעניין אם שוטר שהיה עובר ברחוב היה מבין מה אנחנו עושים. מעניין אם יגיע יום שבו הוא יוכל לעצור אותנו על זה…
- תחבורה ציבורית, חברים. תחבורה ציבורית זה מה שחסר/דפוק במדינה שלנו. אתה עולה על ה-air train שלוקח אותך מהטרמינל לתחנת הרכבת, על ה-BART שלוקח אותך ללב העיר סן-פרנסיסקו, על ה-CalTrain שלוקח אותך למלון שלך בסן חוזה. שום צורך ברכב, הכל מהיר ויעיל ונוח. כמה שירים אפשר עוד לכתוב על אמריקה?!
- אתמול בלילה ניסיתי להתחבר לאינטרנט דרך החיבור של המלון. גיליתי להפתעתי שאין לי כבל רשת בחדר, ולא היה לי כוח לבקש אחד כזה בשתיים בלילה. בנסיון נואש ניסיתי למצוא רשתות ויירלס חופשיות וכמובן שמצאתי המון (!), והתחברתי בשנייה דרך Metrofi שמעניקים חיבור רשת חופשי-חופשי בכל האיזור. תיכף ומייד התחברתי, הורדתי את האימיילים, פרסמתי את הפוסט (הקודם) ומיהרתי לישון. הו, אמריקה, אמריקה, ארץ החיבורים הבלתי-נגמרים בכל מקום…
- למה, לעזאזל, אפשר לאכול בתאילנדית הטובה ביותר בוונקובר או בפרואנית משובחת בסן-פרנסיסקו ולשלם פחות ממה שאני משלם על סנדוויץ' וקפה באר-קפה?! שוק המסעדות/בתי-קפה בארץ מפותח ומשוכלל, ו(כמעט ו)אין לנו במה להתבייש, אבל רבאק – שוחטים אותנו.
מה שכן, כרגיל – קפה טוב האמריקאים (כמעט ו) לא יודעים להכין.
שגיא נאור 
הו, הקנאה
תעשה חיים, אחויה.