"המוניטין שיצא לי כ"גבר של נשים" הוא בדיחה. צחקתי על זה במרירות בכל אחד מעשרות אלפי הלילות שביליתי לי לבדי…".

הציטוט הזה, של ליאונרד כהן, שנחרט בראש שלי אחרי שצפיתי ב-"Leonard Cohen: I’m Your Man" (ואני מסרב לקרוא לו בשם העברי המטופש "סיפור חיים"), הוא רק אחד מני רבים שמאכלסים את הספק-תיעוד-הופעה ספק-ראיון-חושפני שיוצא לאור בימים אלה בישראל.

צריך לומר את האמת – לא הייתי ממליץ לראות את הסרט הזה בקולנוע. אפילו הייתי ממליץ לראות את זה ב-DVD או ב-VOD. אני ניצלתי עד תום את ה-VOD הפרטי שלי במטוס כדי לצפות פעם אחר פעם בקטעי הראיונות הקצרים שליאונרד כהן נותן בסרט לליאן לאנסון הבמאית, פנינות מדהימות של חוכמת חיים, הצצה נדירה לאיש הענק הזה, שחגג לא מזמן שבעים.

פרט לראיונות יש גם תיעוד חלקי של מופע ההוקרה שארגן לפני שנה וחצי המפיק האל ווילנר באוסטרליה, ובו מופיעים ניק קייב הנהדר, בת' גיבונס המתוקה, ג'ארביס קוקר הקינקי, רופוס ויינרייט שגונב את ההצגה וגם יו-2, שהקליטו במיוחד עבור הסרט ביחד עם כהן את "Tower Of Song" ומבצעים אותו איתו בסוף הסרט (מה שמקנה לבונו את הזכות לזיין את השכל לאורך קטעים לא מבוטלים של הסרט… בונו, במלה אחת: נמאסת!), וכן ראיונות עם חלק מהמשתתפים (בונו, כבר אמרתי?), חלקם (קייב, ויינרייט) משעשעים ומרשימים למדי.

יש כאן כל מה שרציתם לדעת (יותר) על כהן ולא העזתם לשאול – הרצון שלו בסופו של דבר להיות משורר וסופר, הפריצה המוזיקלית המאוחרת, הפטיש שלו לחליפות, הקטע שלו עם בודהיזם, המוצא היהודי שלו. אלה לא ממש שאלות ותשובות, יותר אנקדוטות קטנות, מונולוגים קצרים של כהן בין השירים, וניכר שלאנסון הבמאית היא בעיקר מעריצה שרופה של האיש, כי היא לא מציבה שאלות קשות, לא מנסה להכביד, רק נותנת במה ליוצר הענק הזה וליוצרים אחרים כדי להוכיח כמה האיש מיוחד ויחיד במינו.

מבין כל היוצרים היהודים הגדולים שלנו (דילן, ריד, סיימון וכהן), אין ספק שכהן הוא המעניין ביותר והרוחני ביותר, וגם מי שכל מלה שלו מסתירה שביב של חוכמה, זיק של נסיון. הקנדים והאמריקאים עושים הרבה כבוד לליאונרד כהן השנה, הגיע הזמן שגם אנחנו. ולכן גם אם לא מדובר בסרט מדהים, כל מי שנהנה ממוסיקה (ובמיוחד מי שנהנה מהמוסיקה של ליאונרד כהן) צריך בהחלט לראות את הסרט הזה, בין אם בקולנוע ובין אם כשייצא מעל DVD.

נ.ב. מבין גרסאות הכיסוי לכהן, ויש כה רבות כאלה (כולל האלבום בעברית מבית "השרת" החביב עליי במיוחד…), נדמה שהגרסאות הכלולות בסרט (ובאלבום) בינוניות ברוב המקרים (למעט ניק קייב שמגיש נפלא את "I’m Your Man", אנתוני (מינוס הג'ונסונס) שמכשף את "If It Be Your Will" ורופוס ויינרייט שמפליא ב-“Everybody Knows” ו-"Hallelujah"(, כך שאת האלבום הייתי ממליץ להשאיר בחנויות, ואם כבר חייבים גרסאות כיסוי ללכת על "I’m Your Fan" המוצלח הרבה יותר (עם גרסאות יוצאות מן-הכלל של House Of Love, הפיקסיז, REM, ניק קייב וכמובן הגרסה המדהימה של ג'ון קייל ל"הללויה").