עוֹד עַל-קִירוֹת לְבָבֵךְ מִתְרַפְּקִים וּתְלוּיִם גִּבְעוֹלִים

שֶׁל שׁוֹשַׁנֵּי אֶשְׁתַּקֵּד –

חֶמְדַּת נַפְשִׁי! רְאִי: בֵּין עֲרוּגוֹת הַגָּן וְאִילָנָיו

אָבִיב חָדָשׁ מְרַקֵּד.

וּכְבָר עוֹבֵר הַמַּעְדֵּר, הִנָּעֵץ וְעַפֵּר בֶּעָפָר,

וַעֲרוּגָה, עֲרוּגָה תֵעָדֵר;

לֹא יַעֲבֹר הָאָבִיב – וּפְרָחִים חֲדָשִׁים יְשַׂגְשְׂגוּ,

אַף-יְטַפְּסוּ בִּסְרִיגֵי הַגָּדֵר.

וּמֵאִילָן לְאִילָן כְּבָר קוֹפְצָה מַזְמֵרַת הַגַּנָּן

וּמְקַצֶּצֶת בִּנְטִיעוֹת;

חֶמְדַּת נַפְשִׁי! הַנּוֹבְלוֹת יְלַחֲכוּ עָפָר

וְתִחְיֶינָה הַבְּרִיאוֹת.

הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ רֵיחַ שַׁרְבִיטִים חֲדָשִׁים וִירֹקִים

בָּא עִם רֵיחַ הַנָּטָף?

כָּכָה יִשְׂגֶּה הַפַּרְדֵּס הַיּוֹנֵק וּמֵינִיק וָחַי

בְּכָל-רִבֲבוֹת שְׁבָטָיו.

לִפְנוֹת עֶרֶב – וּבָאָה הַיַּלְדָּה הַתַּמָּה, הַיָּפָה,

בַּת הַגַּנָּן, לְלַקֵּט

אֶת-כָּל-מַפַּל מַזְּמֵרָה – וְהָיוּ בַלַּיְלָה לִבְעֵרָה

כֹּל גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד.

(גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד)

גם לי יש אובססיה לשירה עברית מגיל צעיר, ממש כמו לבועז כהן.

אני זוכר את עצמי בשיעורי ספרות נובר בספר השירים של ביאליק, מגלה את השירים שאיש לא מלמד, את השירים המלנכוליים, הדכאוניים, המוטרפים, חולי האהבה והשגעון. זה התאים לי אז למוסיקה ששמעתי (השילוב של ביאליק ו-Disintegration של הקיור, למשל, מומלץ!), לחיבוטי הנפש דאז. בזמן שלרוב האנשים ביאליק נשאר "המשורר הלאומי" לי הוא הפך להיות משורר אישי, אישי מאוד, בתקופה שהיו מעט מאוד כאלה.

אצלי האהבה הזו נשארה על אש קטנה. בועז כהן גם עושה מעשה, והוא היזם והמפיק המוזיקלי של הערב "משורר בתל-אביב", ערב משיריו של חיים נחמן, שיתקיים ב-20 בדצמבר בתיאטרון תמונע. המשתתפים: נתי אורנן, דויד פרץ, דני רובס, עמיר לב, ערן צור, מיכה שטרית, יוסי בבליקי ואפרים שמיר.

אז אם גם על קירות לבבכם מתרפקים ותלויים עוד גבעולי השירים של ביאליק, שושני דאשתקד, בואו לגלות אביב חדש שר ומרקד. אני כבר שריינתי שרביטים… סליחה, כרטיסים. J