" איזה קסם, שנינו

איזה קסם, שנינו

איזה קסם…"

הידיים שלי נמתחות. אני מרים אותו גבוה אליי. אני מצמיד אותו לחזה שלי. מחבק אותו חזק אליי.

הוא כורך את ידו הקטנה סביב זרועי. מחזיק אותי שלא ייפול. תחילה חזק, אחר-כך מרפה. בוטח בי.

הוא מניח את ראשו על כתפי. נח עליי מכל ההמולה. אני שומע את נשימתו המהירה. ואז הוא מתרומם בחזרה, מוכן להתמודד עם העולם.

אני מחבק אותו. אני עוטף אותו בידיי. מגונן עליו מפני העולם שבחוץ. מספק לו חום ואהבה. הופך לאחד איתו.

אני שר והוא רוקד. הוא רוקד ואני צוחק. אני צוחק והוא מתפקע מצחוק. אנחנו צוחקים ביחד.

אני מדבר והוא מקשיב. הוא מקשיב ואני מרותק ממנו. הוא משחק ואני מתפעל. אנחנו משחקים ביחד.

אני הולך והוא אחריי. הוא הולך ואני אחריו. הוא רץ, הוא קופץ וגם אני. אנחנו הולכים ביחד.

הוא מחבק ואני מחבק בחזרה. הוא מנשק ואני נמס. אנחנו מתחבקים. אנחנו כל-כך ביחד.

איזה קסם, שנינו.

איזה קסם שיש דבר כזה – שנינו.

איזה קסם.

אני מתבגר. אני מזדקן. אני הופך בודד. ורק אתה איתי.

אתה עוזב הכל ובא אליי.

אנחנו מנצחים את כל העולם ביחד.

מאירים אור גדול בכל נשימה, בנשמה שלי.

איזה קסם.