מישהו (מטעמי צניעות פרטיו שמורים במערכת) שלח לי לינק לאתר הנחמד (אך הלא ממש חוקי) הזה, שמציע להורדה את ה-Top 120 של גלגל"צ לשנת 2006. היות שדרכינו המשותפות, שלי ושל גלגל"צ, הסתיימו רשמית ביום שקוואמי עבר ליום שידורים בודד, ולמען האמת עוד קודם, אין לי שמץ של מושג מה שודר ומה לא שודר בשנה החולפת (פרט לכמה שירים ישראליים חדשים שיצא לי לשמוע שם, בין זפזוף אחד למשנהו וברגעי חולשה). אי לכך ובהתאם לזאת סקרון סוקרנתי להקשיב לאוסף המכובד ולגלות טפח או טפחיים מנפשה הפלייליסטית של הקובלנציה. (אגב, בירור קצר העלה שלא מדובר במצעד של ממש, אלא ברשימה של המועמדים ל"המצעד השנתי הבינלאומי 2006" מהם יכולים המאזינים לבחור ממש כאן).

לא אבזבז את זמנכם (וזמני) על הדיון ב"המצעד השנתי הבינלאומי – האם הוא רלוונטי בכלל בעידן שיתוף הקבצים". באמת ובתמים ניגשתי להאזנה טבולה-ראסה, עם כוונות להתרשם אך ורק מהמוזיקה אותה בוחרים ומשמיעים העורכים המוסיקליים של התחנה. למען האמת, התחנה כלל לא מעניינת אותי (עובדה – אני לא מאזין לה). מעניינת אותי איך נשמעת המוזיקה ה"לועזית" בשנת 2006 (כי בעברית אני די מעודכן, תודה). ואני יכול לספר לכם שהיא נשמעת "גנובה" לאללה.

"גנובה", לא מגניבה. "גנובה", כלומר מבוססת רובה ככולה על שירים ישנים יותר וישנים פחות. לתומי חשבתי שבארץ הקודש עלו על הפטנט של לקחת שיר ולעשות לו קאבר (במקרה הטוב) או לגנוב אותו לגמרי (במקרה הסאבלימינלי, סליחה הקרימינלי), וכך לייצר שירים חדשים. ובכן, כרגיל, הגויים הרבה יותר ממוסחרים, וכמות משמעותית מהשירים ה"חדשים" שבמצעד הם למעשה שירים וותיקים, אהובים אפילו – מסומפלים, מבוצעים מחדש, מקוברים. תקראו לזה איך שתרצו – זה פשוט לא יאומן.

לא מאמינים?!   הנה רשימה מקרית, רק לפי הצלילים הראשונים (המאוד מזוהים) של כל שיר – – – !Dance של Lumidee מסמפל את Dance With Somebody של ויטני יוסטון (לא כבוד גדול…), Daydreamin’ של Lupo Fiasco ממחזר (שוב?!) את Day Dream בפעם המי-יודע-כמה, דיפ דיש (פעם יקירי הבלוג) ממחזרים את Dreams (שיר גדול, אבל כל מה שהם עושים זה רק לסדר לו קצב וקצת שטיחים אלקטרוניים, שלא מוסיפים לו כלום…), Vibe Kings מקאברים (וקוברים) את She’s Like The Wind של פטריק סוייזי (שהיה יותר טוב לו היה נח על משכבו בשלום), Listen To Your Heart של DHT מעלה באוב את רוקסט (?!), נלי פורטדו מחדשת את ManEater המאוס של הול ואוטס, Black Eyed Peas מתעלקים על סרג'יו מנדז ו-Mas Que Nada שלו וגם (!) על Miserlou (הידועה כמוזיקת הפתיחה של Pulp Fiction) ב-Pump It, מארי ג'יי בלייג' הורסת (עם יו-2!!!) את One (למה?!), Hi Tack מסמפלים את Say Say Say של מקרתני וג'קסון, Beatfreakz מגרדים מבית הקברות של שנות ה-80 את Somebody’s Watching Me, SOS של Rihanna מסמפל את Tainted Love של Soft Cell ועוד ועוד ועוד. להאזין ולא להאמין…

מראש וויתרתי על סיכום שנת 2006 במוזיקה. לא הקדשתי למוזיקה שמחוץ לגבולות ישראל מספיק זמן כדי לחוות דעה אמינה. עם זאת, אני יודע שיצאו יופי של דברים השנה, ומעטים (אם לא בודדים) מופיעים ברשימה של גלגל"צ (כן, יש איזה שני דפש מוד, איזה רג'ינה ספקטור וכדומה, כדי לכסות את הערווה מפני המבקרים…). במקום זאת מה שמקבלים זו עיסה דביקה של חומר ממוחזר, שהקהל (הצעיר, אני מניח) צורך בהמוניו, ייתכן שבלי לדעת שמדובר בהעלאת גירה לא-מקורית ודי מגעילה (כדרכן של העלאות גירה) של יצירות, שאותו קהל לא יכיר לעולם. כמו ש"ים של דמעות" הפך להיות שיר של נינט, כך צריך לעבוד ממש קשה (ניסיתי, תאמינו לי!) כדי לגלות ש-ManEater הוא חידוש (אגב, פורטדו טוענת שמדובר רק ב"השפעה", influence. יקירתי, לפחות תשני את השם של השיר, אה?!). וזה העוול הכי גדול שנוצר כאן, מעבר לרמה הירודה של החומרים. העניין הזה מנציח בורות. בעיקר כי הבורות הזו משחקת לידיה של התעשייה ומאפשרת לה להמשיך במחזור, וחוזר חלילה.

האוסף "Top 120 של גלגל"צ לשנת 2006" ימצא את דרכיו לאיזה מקום אחסון סמוי, כדרכם של אלבומים שלא אשמע שוב (ובכל-זאת אני מתקשה ללחוץ delete עליהם, בעיקר בשל האפשרות לא לעשות כן…). את הדעה שלי על גלגל"צ האוסף הזה לא שינה (לך תשכנע את המשוכנעים…). את הדעה שלי על המוזיקה הפופולרית בת זמננו גם כן. אם משהו קרה בעקבות ההאזנה לאוסף הזה, זה שהבנתי שאין כל רע בהימנעות מהאזנה לגלגל"צ ודומותיה, ל-MTV וחברותיה ושאר נגניות זבל מסחרי. את השירים הטובים באמת הכרתי גם בלעדיהן. את השירים הלא טובים אינני חפץ להכיר. סיכמתי את העניין, וחזרתי לשמוע לי את המוסיקה שלי, כלומר זו שאני בחרתי, בעצמי, לעצמי. לא משהו חדש, אבל בינינו מה זה כבר "חדש" בימינו?

 שנה (לועזית) טובה לכולנו, מוסיקלית ובכלל!

נ.ב. לגבי הכותרת, אם זה לא ברור, אז מדובר באמרה של ג'ורג' סאנטיאנה: "מי שלא יכול ללמוד מההסטוריה נידון לחזור עליה". הנה, כבר תרם משהו, הפוסט הזה…