מי שלא יכול ללמוד מההסטוריה נידון לחזור עליה (או: סיכום שנה 2006?!)




 


מישהו (מטעמי צניעות פרטיו שמורים במערכת) שלח לי לינק לאתר הנחמד (אך הלא ממש חוקי) הזה, שמציע להורדה את ה-Top 120 של גלגל"צ לשנת 2006. היות שדרכינו המשותפות, שלי ושל גלגל"צ, הסתיימו רשמית ביום שקוואמי עבר ליום שידורים בודד, ולמען האמת עוד קודם, אין לי שמץ של מושג מה שודר ומה לא שודר בשנה החולפת (פרט לכמה שירים ישראליים חדשים שיצא לי לשמוע שם, בין זפזוף אחד למשנהו וברגעי חולשה). אי לכך ובהתאם לזאת סקרון סוקרנתי להקשיב לאוסף המכובד ולגלות טפח או טפחיים מנפשה הפלייליסטית של הקובלנציה. (אגב, בירור קצר העלה שלא מדובר במצעד של ממש, אלא ברשימה של המועמדים ל"המצעד השנתי הבינלאומי 2006" מהם יכולים המאזינים לבחור ממש כאן).


 


לא אבזבז את זמנכם (וזמני) על הדיון ב"המצעד השנתי הבינלאומי – האם הוא רלוונטי בכלל בעידן שיתוף הקבצים". באמת ובתמים ניגשתי להאזנה טבולה-ראסה, עם כוונות להתרשם אך ורק מהמוזיקה אותה בוחרים ומשמיעים העורכים המוסיקליים של התחנה. למען האמת, התחנה כלל לא מעניינת אותי (עובדה – אני לא מאזין לה). מעניינת אותי איך נשמעת המוזיקה ה"לועזית" בשנת 2006 (כי בעברית אני די מעודכן, תודה). ואני יכול לספר לכם שהיא נשמעת "גנובה" לאללה.


 


"גנובה", לא מגניבה. "גנובה", כלומר מבוססת רובה ככולה על שירים ישנים יותר וישנים פחות. לתומי חשבתי שבארץ הקודש עלו על הפטנט של לקחת שיר ולעשות לו קאבר (במקרה הטוב) או לגנוב אותו לגמרי (במקרה הסאבלימינלי, סליחה הקרימינלי), וכך לייצר שירים חדשים. ובכן, כרגיל, הגויים הרבה יותר ממוסחרים, וכמות משמעותית מהשירים ה"חדשים" שבמצעד הם למעשה שירים וותיקים, אהובים אפילו – מסומפלים, מבוצעים מחדש, מקוברים. תקראו לזה איך שתרצו – זה פשוט לא יאומן.


 


לא מאמינים?!   הנה רשימה מקרית, רק לפי הצלילים הראשונים (המאוד מזוהים) של כל שיר – – – !Dance של Lumidee מסמפל את Dance With Somebody של ויטני יוסטון (לא כבוד גדול…), Daydreamin’ של Lupo Fiasco ממחזר (שוב?!) את Day Dream בפעם המי-יודע-כמה, דיפ דיש (פעם יקירי הבלוג) ממחזרים את Dreams (שיר גדול, אבל כל מה שהם עושים זה רק לסדר לו קצב וקצת שטיחים אלקטרוניים, שלא מוסיפים לו כלום…), Vibe Kings מקאברים (וקוברים) את She’s Like The Wind של פטריק סוייזי (שהיה יותר טוב לו היה נח על משכבו בשלום), Listen To Your Heart של DHT מעלה באוב את רוקסט (?!), נלי פורטדו מחדשת את ManEater המאוס של הול ואוטס, Black Eyed Peas מתעלקים על סרג'יו מנדז ו-Mas Que Nada שלו וגם (!) על Miserlou (הידועה כמוזיקת הפתיחה של Pulp Fiction) ב-Pump It, מארי ג'יי בלייג' הורסת (עם יו-2!!!) את One (למה?!), Hi Tack מסמפלים את Say Say Say של מקרתני וג'קסון, Beatfreakz מגרדים מבית הקברות של שנות ה-80 את Somebody’s Watching Me, SOS של Rihanna מסמפל את Tainted Love של Soft Cell ועוד ועוד ועוד. להאזין ולא להאמין…


 


מראש וויתרתי על סיכום שנת 2006 במוזיקה. לא הקדשתי למוזיקה שמחוץ לגבולות ישראל מספיק זמן כדי לחוות דעה אמינה. עם זאת, אני יודע שיצאו יופי של דברים השנה, ומעטים (אם לא בודדים) מופיעים ברשימה של גלגל"צ (כן, יש איזה שני דפש מוד, איזה רג'ינה ספקטור וכדומה, כדי לכסות את הערווה מפני המבקרים…). במקום זאת מה שמקבלים זו עיסה דביקה של חומר ממוחזר, שהקהל (הצעיר, אני מניח) צורך בהמוניו, ייתכן שבלי לדעת שמדובר בהעלאת גירה לא-מקורית ודי מגעילה (כדרכן של העלאות גירה) של יצירות, שאותו קהל לא יכיר לעולם. כמו ש"ים של דמעות" הפך להיות שיר של נינט, כך צריך לעבוד ממש קשה (ניסיתי, תאמינו לי!) כדי לגלות ש-ManEater הוא חידוש (אגב, פורטדו טוענת שמדובר רק ב"השפעה", influence. יקירתי, לפחות תשני את השם של השיר, אה?!). וזה העוול הכי גדול שנוצר כאן, מעבר לרמה הירודה של החומרים. העניין הזה מנציח בורות. בעיקר כי הבורות הזו משחקת לידיה של התעשייה ומאפשרת לה להמשיך במחזור, וחוזר חלילה.


 


האוסף "Top 120 של גלגל"צ לשנת 2006" ימצא את דרכיו לאיזה מקום אחסון סמוי, כדרכם של אלבומים שלא אשמע שוב (ובכל-זאת אני מתקשה ללחוץ delete עליהם, בעיקר בשל האפשרות לא לעשות כן…). את הדעה שלי על גלגל"צ האוסף הזה לא שינה (לך תשכנע את המשוכנעים…). את הדעה שלי על המוזיקה הפופולרית בת זמננו גם כן. אם משהו קרה בעקבות ההאזנה לאוסף הזה, זה שהבנתי שאין כל רע בהימנעות מהאזנה לגלגל"צ ודומותיה, ל-MTV וחברותיה ושאר נגניות זבל מסחרי. את השירים הטובים באמת הכרתי גם בלעדיהן. את השירים הלא טובים אינני חפץ להכיר. סיכמתי את העניין, וחזרתי לשמוע לי את המוסיקה שלי, כלומר זו שאני בחרתי, בעצמי, לעצמי. לא משהו חדש, אבל בינינו מה זה כבר "חדש" בימינו?


 


 שנה (לועזית) טובה לכולנו, מוסיקלית ובכלל!





נ.ב. לגבי הכותרת, אם זה לא ברור, אז מדובר באמרה של ג'ורג' סאנטיאנה: "מי שלא יכול ללמוד מההסטוריה נידון לחזור עליה". הנה, כבר תרם משהו, הפוסט הזה…


 

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “מי שלא יכול ללמוד מההסטוריה נידון לחזור עליה (או: סיכום שנה 2006?!)

  1. בעעעעעעעע.
    מקום ראשון: My love של ג’סטין.
    מקום שני: דז’ה וו של ביונסה.
    מקום שלישי: My humps או גשר לונדון של פרגי.
     
    בהחלט רשימה מעוררת פלצות. דווקא אין לי בעיה עם החידושים, בחלק מהמקרים זה משעשע ואף חינוכי (אחרת איך הייתי מחנך את אחי הקטן על רוקסט? להקה נהדרת), ובחלק אחר אלה סימפולים שווים כמו אצל לופה פיאסקו. לא כל סימפול הוא העלאת גירה דוחה. אבל כן, פורטדו צריכה למות. או לפחות להפסיק לשיר, היא אף פעם לא הייתה טובה בכל העניין המוזיקלי הזה.

  2. אם כשאמרת "כמה שירים ישראליים חדשים שיצא לי לשמוע שם, בין זפזוף אחד למשנהו וברגעי חולשה" התכוונת לאיה כורם, אז שמעת את כל מה ששודר בגלגלצ ב-2006.

  3. שלום לך …

    תרשה לי לחלוק עלייך בנושא "גניבת " המוזיקה , ממספר סיבות : ראשית זה לא דבר רע הרי בסופו של דבר אנו (הצעירים) לא ממש מכירים את הלהקות שהיו כד שנות התשעים וכך יוצא שכאשר יוצא עיבוד חדש (אפשר לקרוא לזה "עכשיווי") יוצא לנו להכיר את המוזיקה שהייתה קיימת גם לםני עשרים שנה …
    שנית, אם אתה מבין קצת דברים על מוזיקה , אז אתה מבין שהזמרים/להקות של היום הם לא באמת יוצרים במובן האמיתי של המילה , הם (הזמרים/להקות) רק אנשים שנראים טוב ויודעים לשיר את השיר שמישהו כתב להם ומישהו עיבד אותו ומישהו ערך אותו בקיצור הבנת את הכוונה …
    דבר שלישי , אורך חיים של זמרים/להקות בזמן העכשווי , הינו קצר הרבה יותר ממלפני עשרים שנה … לדוגמא: להקת FIVE (אני אישית מאוד אוהב) החזיקה מעמד בסביבות ה8-9 שנים … NSYNC גם החזיקו בערך כך …
    בריטני ספירס לא תמשיך לשיר לנצח ולפי דעתי היא תדעך בעוד 3-4 שנים (10 שנות פעילות) … למה אמרתי לך אתה זה , מהסיבה שאם אתה סופר את מספר האלבומים שכל הזמרים הנ"ל אתה תגיע לכמות של בערך 10 אלבומים במהלך 8 שנים , שזה פחות מאלבום כל שנה , שזה הרבה

  4. -המשך-

    יחסית לזמר שמחזיק מעמד כ-8 שנים …(שלא כמו זמרים שלפני עשרים שנה שהחזיקו מעמד 10-30 שנה…)
    4:לחדש שיר זה לא כזה נורא , למשל בראפ אם אתה מחדש שיר , אז זה גרוע(מסכים איתך לגבי סאבלימינאל) אבל לגבי כל הסיגנונות האחרים חידוש שיר לא פוגע בשיר המקורי ואפילו יכול להפוך להצלחה יותר גדולה מהשיר הישן ("ים של דמעות") …
    לסיכום : את המוזיקה של היום לא כותבים אותה הזמרים (אני לא רואה את בריטני ספירס יושבת לה על המרפסת עם 2 הילדים שלה וכותבת את האלבום הבא שלא…) אלא כותבים אותה יוצרים (מילה די חדשה…) . הייתי מעוניין לדעת לאיזו מוזיקה אתה מאזין בדרך כלל .

    בברכה Black Hawk מנהל אתר ILMusicBox

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s