מושיע הזבובים

רעש, מהומה, מיהרתי אל הנהר, מושיע.


הכנתי סירה ואמרתי תפילה, כי מילא אותי פחד נורא.


השמש זרחה והנהר מלא מים רבים.


חמניות, חמניות, הזבובים מתים.


אבל היום אני אציל כמה שרק אצליח בדרכי.


אני אוחז רשת בכל יד ובהחלטה שבלבי.


אני זורק אותן אל המצולות ומנסה להוציא את הזבובים


לפני שהדגיגים יגיעו אליהם במעלה הנהר שם הם נלחמים.


וכך היום חלף.


 


מרגע שנכנסתי, התחלתי להיאבק בזרם שכבר לקח כה רבים.


אינני יכול לנשום, אני הופך כבד עם כל גל שמתנפץ בפנים.


אני זקוק לנס כי אני מטביע חטאים.


אני מנסה לעלות, נדחף אל האדמה ומציל את עצמי אל חוף המבטחים.


מייבש את עצמי על הסלעים החמים.


אני זורק עצמי אל המצולות ומנסה להוציא את הזבובים


לפני שהדגיגים יגיעו אליהם במעלה הנהר שם הם נלחמים.


הרוח נושבת, הכל נשטף.


 


בעוז רוחי אני ממלט את הסירה מהזרם החזק


והאדמה מתקרבת עתה במהירות.


אני גם על מים וגם על ארץ אוסף את הזבובים שמתים בתמימות.


למרות שאני מציל בעיקר את עצמי.


מלחמה נצחית, ללא כל סיכוי לשלום.


מישהו הרי צריך להיות הקורבן.


הימים כה ארוכים.


 


                       (Flugufrelsarinn)


 


 



 


 


Flugufrelsarinn, מושיע הזבובים, הוא עוד אחד מהשירים הפשוט מושלמים שנאספו על-ידי Sigur Ros לאלבום הבכורה הרשמי שלהם, Ágætis Byrjun, שיצא בשנת 2000.


 


נזכרתי בו, בעקבות העונג (של) שבת האחרון/נה, ששלח אותי לרשימה הזו של "50 הקליפים הטובים של "2006", שם אפילו אני, שלא צפיתי אפילו פעם אחת השנה בקליפ, ישראלי או לועזי (מודה!), זיהיתי שהשיר הזה, במקום השישי המכובד, הוא בטח לא חדש ובטח לא מ-2006 (אולי הקליפ?!). ובכל זאת, יותר ממגיע לו לקבל רשימה משלו אצלי בבלוג (וחוץ מזה, זה תירוץ מצויין לשלב בבלוג עוד קליפ… הומאז' ל-eMale?!(.


 


 


נ.ב. כאן אפשר למצוא את התרגום הקודם שלי לשיר של Sigur Ros, Svefn-G-Englar (מלאכים ישנים).

משורר בתיאטרון תמונע

עוֹד עַל-קִירוֹת לְבָבֵךְ מִתְרַפְּקִים וּתְלוּיִם גִּבְעוֹלִים


שֶׁל שׁוֹשַׁנֵּי אֶשְׁתַּקֵּד –


חֶמְדַּת נַפְשִׁי! רְאִי: בֵּין עֲרוּגוֹת הַגָּן וְאִילָנָיו


אָבִיב חָדָשׁ מְרַקֵּד.


 


וּכְבָר עוֹבֵר הַמַּעְדֵּר, הִנָּעֵץ וְעַפֵּר בֶּעָפָר,


וַעֲרוּגָה, עֲרוּגָה תֵעָדֵר;


לֹא יַעֲבֹר הָאָבִיב – וּפְרָחִים חֲדָשִׁים יְשַׂגְשְׂגוּ,


אַף-יְטַפְּסוּ בִּסְרִיגֵי הַגָּדֵר.


 


וּמֵאִילָן לְאִילָן כְּבָר קוֹפְצָה מַזְמֵרַת הַגַּנָּן


וּמְקַצֶּצֶת בִּנְטִיעוֹת;


חֶמְדַּת נַפְשִׁי! הַנּוֹבְלוֹת יְלַחֲכוּ עָפָר


וְתִחְיֶינָה הַבְּרִיאוֹת.


 


הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ רֵיחַ שַׁרְבִיטִים חֲדָשִׁים וִירֹקִים


בָּא עִם רֵיחַ הַנָּטָף?


כָּכָה יִשְׂגֶּה הַפַּרְדֵּס הַיּוֹנֵק וּמֵינִיק וָחַי


בְּכָל-רִבֲבוֹת שְׁבָטָיו.


 


לִפְנוֹת עֶרֶב – וּבָאָה הַיַּלְדָּה הַתַּמָּה, הַיָּפָה,


בַּת הַגַּנָּן, לְלַקֵּט


אֶת-כָּל-מַפַּל מַזְּמֵרָה – וְהָיוּ בַלַּיְלָה לִבְעֵרָה


כֹּל גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד.


 


(גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד)


 


 


גם לי יש אובססיה לשירה עברית מגיל צעיר, ממש כמו לבועז כהן.


 


אני זוכר את עצמי בשיעורי ספרות נובר בספר השירים של ביאליק, מגלה את השירים שאיש לא מלמד, את השירים המלנכוליים, הדכאוניים, המוטרפים, חולי האהבה והשגעון. זה התאים לי אז למוסיקה ששמעתי (השילוב של ביאליק ו-Disintegration של הקיור, למשל, מומלץ!), לחיבוטי הנפש דאז. בזמן שלרוב האנשים ביאליק נשאר "המשורר הלאומי" לי הוא הפך להיות משורר אישי, אישי מאוד, בתקופה שהיו מעט מאוד כאלה.


 


אצלי האהבה הזו נשארה על אש קטנה. בועז כהן גם עושה מעשה, והוא היזם והמפיק המוזיקלי של הערב "משורר בתל-אביב", ערב משיריו של חיים נחמן, שיתקיים ב-20 בדצמבר בתיאטרון תמונע. המשתתפים: נתי אורנן, דויד פרץ, דני רובס, עמיר לב, ערן צור, מיכה שטרית, יוסי בבליקי ואפרים שמיר.


 


אז אם גם על קירות לבבכם מתרפקים ותלויים עוד גבעולי השירים של ביאליק, שושני דאשתקד, בואו לגלות אביב חדש שר ומרקד. אני כבר שריינתי שרביטים… סליחה, כרטיסים. J

איך להיעלם לגמרי

בזמן האחרון אני מרגיש שאני לא כאן. שבא לי להיעלם, לגמרי.


 


גם ת'ום יורק הרגיש ככה פעם.


 


 


זה שם


זה לא אני


אני הולך


לאן שאני חפץ


עובר דרך קירות


צף מעל הנהר


אני לא כאן


זה לא קורה


אני לא כאן


אני לא כאן


 


בעוד זמן קצר


אני איעלם


הרגע כבר חלף


כן הוא נעלם


ואני לא כאן


זה לא קורה


אני לא כאן


אני לא כאן


 


אורות מהבהבים ורמקולים מפוצצים


זיקוקים והוריקנים


אני לא כאן


זה לא קורה


אני לא כאן


אני לא כאן


 



                                    (how to disappear completely)


 


 


אי שם בסוף שנות התשעים, עייף מהטור שלו של "OK Computer", יורק אמר לעצמו "זהו זה. אני לא יכול יותר".


 


שנה אחר-כך הוא עדיין היה בדרכים, והמלים של חבר טוב, אחד מייקל סטייפ – "תסגור את התריסים ותגיד לעצמך: 'אני לא כאן. זה לא קורה'" – הולידו את השיר הזה, שהופיע באלבום "Kid A" שיצא ב-2000.


 


טוב, כנראה שאם יש לך חברים כמו מייקל סטייפ הצרות שלך לא כאלה נוראיות… אגב, "Reveal" של REM הושפע מאוד מ-Kid A בכלל ומ"איך להיעלם לגמרי" בפרט (וסטייפ אף קיבל את הרשות של יורק לקרוא לאחד השירים "Disappear").


 


לפי יורק וראשי-הרדיו השיר מושפע מאוד מסקוט ווקר, עיבוד המיתרים הנהדר שלו מושפע מאוד מהמוסיקה של קריסטוף פנדרקי, והשימוש שעושה ג'וני גרינווד (שאחראי ללחן המרטיט) בכלי הנגינה המוזר Ondes Martenot בשיר הוא בכלל הומאז' לאוליביה מסיאן, אחד מהגיבורים המוסיקליים של גרינווד.


 


ת'ום יורק העיד לאחרונה (בראיון ל-"The Culture Show" של ה-BBC) שהשיר הזה הוא"הדבר הכי יפה שאי פעם עשינו".