השבוע קיבלתי אימייל מאבי, מנהל פורום מוסיקה ישראלית ב-YNET ואיש יקר בכלל, בזו הלשון (פחות או יותר): "לזכרוני יושבת אצלך ערימה של דיסקים ששלחתי לך. מזמן לא פרסמת ביקורות. קבל בהבנה את המייל ותעשה את מה שאתה יודע…". איש חכם אבי, וגם צודק מאה אחוז. בזמן האחרון, הן בשל הצטברות לחצים בעבודה ובבית והן בשל עייפות החומר, זנחתי קצת את המוסיקה. כלומר, את המוסיקה החדשה, המתחדשת, המתעדכנת כל הזמן. יצאתי קצת מהטירוף, וחזרתי לדברים ישנים, דברים שאני אוהב. נרגעתי קצת, כדי לאגור כוחות ולחזור מחדש. כי אני לא מסוגל לכתוב על מוסיקה כלאחר יד. אני צריך להתרגש, להתלהב, לאהוב או לשנוא, להרגיש.

הביקורת האחרונה שכתבתי היתה ביקורת על "נקודה" של רועי נשיא. קיבלתי אותו מאבי לפני כמה חודשים, שמעתי אותו כמה פעמים ואז נפלתי חזק ונשביתי בקסמו. עם זאת, לקח די הרבה זמן עד שיכולתי לבטא את מה שהרגשתי כלפיו, ולבסוף מצאתי את האכסניה הטובה ביותר לביקורת המאוחרת/מאחרת שלי, פרוייקט "הגיבור הלא מושר" לשנת 2006 של "השרת העיוור".

וכך אני כותב שם, בפתיחה לביקורת: "יש אלבומים שכבר בשמיעה ראשונה אתה יודע בדיוק מה אתה חושב עליהם, ואם אתה מסוגל לכתוב את מה שאתה חושב, הביקורת עליהם הופכת עניין קצר ודי טכני. יש אלבומים שצריך לספוג אותם לאט-לאט לתוכך, וגם אחרי שאתה מגבש עליהם דעה וכותב את זה, אתה בכלל לא בטוח שהביקורת הזו, שאתה הולך לפרסם, באמת מכילה את מה שאתה מרגיש כלפיהם ומה שעוד תרגיש. ויש אלבומים, מעטים אך איכותיים, שאתה פשוט לא מסוגל להכיל אותם. אלבומים שעושים לך כל-כך הרבה, שמכילים כל-כך הרבה עושר, שכל ניסיון לתרגם אותם לכך וכך מלים פשוט עושה להם עוול".

"נקודה" של רועי נשיא הוא בדיוק אלבום מהסוג השלישי, ואני מקווה שהמילים שכתבתי עליו לא יעשו לו עוול אלא בדיוק ההיפך. ולפיכך, אני גאה ואף שמח להביא לכם את הביקורת הזו, ולפתוח עמה את הביקורות לשנת 2007.