ראש הממשלה ושר האוצר ממנים עכשיו וועדה שתפתח שיטות חדשות למדידת העוני בישראל. אני מדגיש – לא פתרונות, לא דרכים להיאבק בעוני אלא מדדים חדשים. כאלה ש"יביאו בחשבון לא רק הכנסה משכר או קצבאות, כנהוג כיום, אלא גם את שווי ההנחות שמקבלים הזכאים…".
אגב, פרופ' שלמה יצחקי, מנהל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתנגד לעצם השיטה שקובעת קו עוני (שכל מי שהכנסתו מתחת אליה נחשב עני וכל מי שהכנסתו מעליה אינו נחשב לכזה). "קו העוני הוא שיטה מפתה משום שאשפר בזול להקפיץ אדם מעל לקו", הוא אומר ורומז לדרך הצינית שבה עשו ועושות ממשלות ישראל שימוש באותו קו מפורסם.
לפי מדדי עוני אלטרנטיביים גבוה שיעור העוני בישראל בכ-30% מזה הנמדד על-ידי ביטוח לאומי (כך, למשל, לפי בדיקה שערך ד"ר דניאל גוטליב, היועץ לנגיד בנק ישראל). אבל היכן שלא תשימו את הקו מדובר בנתונים יבשים, שלא אומרים דבר על איכות החיים של האזרח הקטן, ואין להם כל נגיעה לצרכים של האדם הפושט ובטח שלא לאי השוויון ההולך ומקצין בכל מקום.
הגישה הכלכלית הרווחת בעולם, שאי השוויון בחלוקת המשאבים יסתדר מעצמו ("יד נעלמה" וכולי) ומי שעני אשם במצבו, היא שהטמיעה את הקונספט של קו העוני בכולנו. הגישה האלטרנטיבית, לפיה אי השוויון פוגע בכלכלה ובצמיחה, ולכן יש לפעול להקטנתו ולתמוך בעניים, נפסלת על הסף משום שהיא שמאלנית מדי, סוציאליסטית מדי, לא פרגמטית, לא פרקטית.
עמי וטורי מספר על מדד העוני הסקנדינבי. מדד זה מוגדר כסל המינימלי שממנו צריכה להנות משפחה בנוסף (!) לכל השירותים בתחומי החינוך, הבריאות והסיעוד להם היא זכאית. השלמת ההכנסה הסקנדינבית מדברת על תקציב לכיסוי ההוצאות לאוכל, ביגוד, תרבות ותקשורת, תקציב לשכר-דירה, תקציב לנסיעות בהתאם לצרכי העבודה (מבוגרים) והניידות (ילדים) ותקציב לריהוט וציוד ביתי.
פרטים מלאים אפשר לקרוא ברשימה המצויינת הזו, אבל מדהים לגלות שרק 8% מהשבדים נמצאים ברמת חיים הנמוכה מהמינימום שהוגדר. באותם תנאי מדידה, קו העוני היה צריך לגדול בכ-35% (החישוב אליבא דוטורי). בנורבגיה, אגב, הכריזו על יעד לאומי של הורדת שיעור הילדים העניים לאפס (היום הוא עומד על 2%). בישראל, אם שכחתם, כל ילד שלישי עני, אחת מכל חמש משפחות בישראל מתחת לקו העוני, ואנחנו ממשיכים לטמון את הראש בחול ולשמוח שאנחנו מעל הקו.
אז אולי הגיע הזמן שנכוון גבוה יותר מאשר קו זה או אחר, שלא נמשיך לעבור לסדר היום כשיש ילדים שאין להם מה לאכול ואין להם איפה לישון (אני יודע, גם אני לא חושב על זה כל הזמן… אבל כשזה מכה זה כואב מאוד), שנדרוש תיקון באי-השוויון ובהזנחה, גם הילדים האלה ברובם חרדים או ערבים, כלומר לא הילדים "שלנו".
הקו היחיד שאני רואה אל מול עיניי הוא קו האופק. מתחתיו הכל נראה לי עוני (סומק, "קו העוני". גם הכותרת, כמובן, לקוחה משם…).
שגיא נאור 
אני מתייחס רק לפיסקה שלך "הגישה הכלכלית …"זוכרים את אהוד ברק (הישן) שטען כי צריך ךתת לעניים חכות ולא דגים? ומה אני מזכיר אותו ואת משפט המחץ שלו? כשסיון הייתה בלימודי תואר שני, היא לקחה קורס ובו למדה בין היתר על "הפילוסופיה של הרווחה", אחד המאמרים שם שקראתי, דן בסוגיה האם יש לספק לעניים אמצעים (חכות) או סיוע חומרי (דגים), לא הייתה תשובה החלטית.המסקנה שלי היא, שהפתרון לעוני טמון בעיקרו בחינוך לצעירים ובסיוע למבוגרים.כל עוד אדם (למען האמת ילד) יכול לרכוש את הכלים שייעזרו לו לא להיות עני (חכות) חובה על המדינה לסייע לו בכל דרך לרכוש כלים אלה. אדם שכבר עבר את הסף בו ניתן לרכוש כלים לשיפור מצבו, חייבת המדינה לסייע לו סיוע חומרי (דגים).בקשר להגדרה מיהו עני, אין מדד שיכול למדוד זאת, העוני הוא מצב כולל, לא רק חומרי, הוא מביט בנו מבעד לעינהם של הילדיםקשישיםיהודיםערבים היחפיםרעביםחולים או כל עוולה אחרת.
מה נשמע איתך?..
הכל בסדר?
עם הבגרויות זה עבד מצויין.
הפכו את הבחינות לקלות יותר, אז מספר הזכאים עלה
כמו ההוא שקודם ירה את הכדורים,
ואחר כך סימן סביבם את המטרה
נשאלת רק השאלה את מי מרמים פה.
קביעת קו עוני היא דווקא חשובה מאוד – כי היא נותנת כיווני פעולה. אם העוני הוא בעיקר בקרב מובטלים, צריך להרחיב את התעסוקה, אבל אם העוני הוא בעיקר בקרב עובדים, צריך להעלות את שכר המינימום (דוגמא אחת מני רבות).אבל אין ספק שקו העוני צריך לייצג את מה שהאזרחים מגדירים כעוני – ולכן קו העוני השבדי הוא מוצלח.