שירת זרים 2#: לעצים הנמוכים ביותר צמרות

שוב אני לבד… מה אני הולך לעשות עם זה?!


 


לעצים הנמוכים ביותר צמרות, לנמלה חוצפתה,


לזבוב זעמו, לניצוצות הקטנים חומם הנעים;


השערות הדקות ביותר מטילות צללית, אף שהיא קטנה,


ולדבורים עוקצים, אף שהם אינם מרשימים;


   לימים יש את מקורותיהם, גם למעיינות רדודים;


   ואהבה היא אהבה, בלב קבצנים ומלכים.


 


היכן שהמים זורמים ברכות אינסופית, שם נהרות נחצים עמוקים ביותר:


החוגה סובבת, אך איש אינו מבחין בה נעה;


האמונה החזקה ביותר נמצאת בקומץ מילים, לא יותר;


הצבים לא שרים, ובכל-זאת מלאים אהבה;


   ללבבות אמיתיים יש אוזניים, ועיניים, לא לשונות כדי לדבר:


   הם שומעים, ורואים, ומסמנים, ואז מגיע זמנם להישבר.


 


 


 "The Lowest Trees Have Tops" שכתב סר אדוארד דייר, נחשב לאחד הטקסטים האליזבתיינים החשובים ביותר.


 


דייר, שחי במאה ה-16, היה חצרן ומשורר. המלכה אליזבת ה-I שלחה אותו במשימות לארצות השפלה ולדנמרק. מאוחר יותר הוא זכה לתואר אביר. שמו הלך לפניו כמשורר חשוב, אך מעט מיצירתו שרדה לאורך השנים. אגב, בשנה שעברה חידש סטינג את לחניו של ג'ון דאולנד, וביניהם את הלחן לשיר הזה, באלבום "Songs From The Labyrinth".

 


 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “שירת זרים 2#: לעצים הנמוכים ביותר צמרות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s