קרדיט: paulmcdee (פליקר)
לא יעזור כמה פעמים כבר עשיתי את זה, אני עדיין מתרגש כל פעם מחדש, כשאני עולה על אחד הגשרים וחוצה את ההדסון בדרך למנהטן. יש משהו מאוד עוצמתי ויפה בקו הרקיע של מנהטן, בטח בבוקר יפה כמו שהיה אתמול.
* * *
את הדרך למנהטן הפעם עשיתי בקו M60 שלקח אותי מלה-גווארדיה לתוך העיר. היה בנסיעה הזו את כל מה שיפה ומה שמוציא מהדעת באמריקה. מצד אחד, תחבורה ציבורית מדהימה ביעילותה, שלוקחת אותך ב-2$ משדה התעופה אל לב ליבה של העיר הגדולה. מצד שני, אתה מגלה על האוטובוס שאפשר לשלם או בכסף מזומן, קטן (לא שטרות, חס וחלילה), או בכרטיס חופשי-חודשי שכזה. כמובן שאין לך לא את זה ולא את זה, ואז אתה יורד מהאוטובוס וחוזר לטרמינל. שם אתה מגלה שאף אחד, ואני מתכוון אף אחד, לא יודע איפה אפשר לפרוט כסף או לקנות כרטיס שכזה. רגע לפני שאתה יוצא מדעתך מהאדישות וחוסר היכולת לצאת מהריבוע, אתה מזהה גזלן בשעה שלוש, הולך וקונה ממנו פחית דיאט קולה, מבקש ממנו שיחזיר לך שני דולר בכסף קטן ופותר את הבעיה. אמריקה…
* * *
בארץ המהגרים הבלתי-מתמנגלים אתה יכול לאכול באמת כל מנה מכל מדינה בעולם ברדיוס של כמה בלוקים. אתמול אכלנו קובני במסעדה קטנה ונחמדה, שגם מכינה לך סנגריה משובחת מבקבוק יין שאתה מביא (מהבית, כמובן). מעניין שהאוכל הלטיני – ארגנטינאי, קובני וכדומה – לא תפס בארץ. ארוחה טובה, קנקן סנגריה והעייפות מהטיסה הפילו אותי די מהר, אני חייב לציין.
* * *
קרדיט: corazon de melon (פליקר)
פתיתי שלג יורדים עליי. פתיתים רכים כאלה, כמו צמר גפן. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ירד עליי שלג. כשזה קורה לך באמצע טיימס סקוור יש בזה משהו ממש מרגש, כמעט כמו באיזה סרט. אני עוצר במקום, לוגם מהקפה שלקחתי לי בסטארבאקס וחושב לעצמי שלמרות הקור אני נורא אוהב את ניו-יורק בחורף.
* * *
אני מקווה שמזג האוויר ישתפר, אחרת הולך להיות קר לאללה בשיקגו.
שגיא נאור 