להסתכל על המציאות בשתי העיניים ולרקוד איתה וואלס (או: דרור להב, שרה וסבא שלי ז"ל)


אני מאמין ששיר טוב באמת הוא שיר שמספר לך על החיים שלך. הוא לא חייב להיות על החיים שלך ממש, אבל אם אתה מרגיש שאתה יכולת באותה מידה לכתוב את השיר הזה, אז השיר הזה הוא שיר טוב באמת. ככה אני מאמין. ו"שרה" של דרור להב הוא שיר טוב באמת. 


 


אני לא זוכר הרבה דברים על סבא שלי. עשרים שנה אחורה, מדהים אותי לראות כמה שכחתי. אני זוכר בעיקר רגשות – אהבה גדולה, חום. אני זוכר אותו מלמד אותי המון דברים, אני זוכר אותו מתלהב ממני, גאה בי. אבל הכי אני זוכר שסבא שלי לא רצה שיכרתו לו את הרגל.


 


שרה לא רוצה שיכרתו לה את הרגל


גם אם היא תמות מזה לה זה לא איכפת


שרה לא רוצה שיכרתו לה את הרגל


היא לא מוכנה לחיות עם רגל אחת


 


שרה היום בת שבעים ושמונה


אלמנה לא מזמן נכדים חמודים


היא גרה ברחוב המדרגות בירושלים


קומה רביעית בלי מעלית


 


שרה חולה כבר שנים בסוכרת


יש לה פצע גדול על רגל ימין


אם היא לא תנותח הזיהום יתפשט


ומשם עד הסוף זה רק כמה ימים


 


סבא שלי לא רצה שיכרתו לו את הרגל. הרופאים אמרו לו שאם הוא לא ינותח זה יתפשט. שמשם עד הסוף זה רק כמה ימים. אבל סבא שלי לא הסכים. אני זוכר אותו אומר לי את זה. אני זוכר אותו גם אומר לי שלא איכפת לו למות. הייתי צעיר מכדי להבין שאדם באמת יכול להעדיף למות מאשר שיתעסקו לו עם הגוף, שאדם יכול להיות עייף מדי כדי להיאבק, שאדם יכול לרצות רק לנוח.


 


סבא שלי, שעבר הרבה דברים בחיים, שכב לו בבית חולים, וכמו שבדרך-כלל קורה במקומות כאלה אנשים בתפקיד אלוהים שיחקו לו עם העתיד. אבל הגיע רגע אחד שבו הוא החליט לקחת את ההחלטות על העתיד שלו בידיים. והוא לא היה מוכן שיכרתו לו את הרגל.


 


שרה אומרת אם היית יודע


איפה דרכו הרגליים שלי


איך הלכתי בשלג מהקרון אל השער


ושנתיים אחר כך בכיוון השני


 


שרה נזכרת איך היא וישראל


היו אז הולכים למסיבות ריקודים


הוא היה לובש סנדלים עם גרביים


והיא חצאית אדומה עם פרחים


 


שרה אומרת אם היית יודע


איך הוא היה מוביל את הוואלס


היה שם אחד עם אקורדיון מרומניה


ואחד עם כינור מארצות הבלקן


 


הוא היה אוחז בעדינות במותניים


שם את היד שלי בשלו


הוא היה תוך כדי מביט בעיניים


לפעמים גם חייך חיוכים לעצמו


 


כשאני שומע את "שרה" של דרור להב אני מחייך לעצמי, מחייך בכאב. זה כל-כך אמיתי, כל-כך מדויק, כל-כך ציורי, שבא לך לבכות מצחוק. דרור להב הוא רופא במקצועו, ואני מתאר לעצמי כמה שרה כאלה הוא פגש בקריירה שלו. והאם רופאים אחרים, פחות רגישים ממנו, יכולים להבין אשה בת שבעים ושמונה שלא מוכנה שיכרתו לה את הרגל, גם אם היא תמות. האם הוא כותב את השיר, כי במציאות הוא לא יכול להתמודד עם זה.







 


הביקורת שלי על האלבום המצוין של דרור להב, "כל הצבעים", התפרסמה השבוע בפורום מוסיקה ישראלית של YNET. אתם מוזמנים לקרוא שם על "שרה", "ילדה", "בין עזה לברלין" ועוד שירים מדויקים ומצוינים משל להב. שירים שגורמים לכם להסתכל על המציאות בשתי העיניים ולרקוד איתה וואלס.


 


נו, אז שרה לא רוצה שיכרתו לה את הרגל


גם אם היא תמות מזה לה זה לא איכפת


שרה לא רוצה שיכרתו לה את הרגל


היא לא מוכנה לחיות עם רגל אחת


 


שרה יודעת שכבר לא יהיה יותר טוב


שרה מבינה שהמוות קרוב


והיא רוצה להביט בו בשתי העיניים


ולרקוד איתו וואלס על שתי הרגליים

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “להסתכל על המציאות בשתי העיניים ולרקוד איתה וואלס (או: דרור להב, שרה וסבא שלי ז"ל)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s