לכל דבר טוב יש סוף, ואחרי כמעט שלוש שנים של כתיבה אינטנסיבית הגיע גם זמני לקפל את הרגליים (הארוכות…) וללכת הלאה.

לשמחתי, אבל גם לצערי, קיבלתי הצעה שאני לא יכול לסרב לה, להיות מעורב במיזם חדש, סודי ומדהים, שקשור במידה רבה לנושאים עליהם כתבתי בבלוג כאן.

לפיכך אני מרגיש שאינני יכול, מבחינה אתית, להמשיך ולכתוב בבלוג הזה במקביל, ולכן הפוסט הזה יהיה כנראה הפוסט האחרון לתקופה הקרובה (ואולי גם הרחוקה).

נעמתם לי מאוד, ואני מקווה לפגוש אתכם בקרוב במקומות אחרים, חדשים.

"כל סוף הוא התחלה חדשה

העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה

אני לא במרוץ ולא במלחמה

הראש בעננים, רגליים על האדמה…"

                                                      (מוקי / נופל וקם)

עדכון (2.1): אתמול הרגשתי קצת כמו אמנון רובינשטיין, שומע הספדים בעודי בחיים. כמה נפלא.

אבל כמו שאמר כבר מארק טוויין – השמועות על מותי היו מוקדמות מדי.

זה רק היה עניין של טיימינג.