ממש באותו היום שבו שחררה ועדת החוץ והבטחון בראשותו של צחי הנגבי דו"ח חמור אך פחדני על מלחמת לבנון השנייה, הגיע הח"כ הנכבד ל"רצועת הבטחון" בגלי צה"ל, תכנית שאני נוהג לשמוע מפעם לפעם (כשאין לי משהו יותר טוב לשמוע בפקק בדרך הביתה) לדבר על תקציב הבטחון 2008.  

הכסת"שא (כיסוי תחת של אולמרט) של הוועדה של הנגבי בכל הנוגע למלחמת לבנון הוא מכעיס ברמות מדהימות את מי שישב מהצד וצפה, על אחת כמה וכמה את המילואימניקים והחיילים הסדירים ששירתו בה. שורה תחתונה: הקברניטים בירושלים והמפקדים במטכ"ל קיבלו החלטה לצאת למלחמה כדי להסיר את איום הרקטות קצרות-הטווח, אולם בפועל לא הושג היעד הזה. "המלחמה ארכה 34 ימים", נכתב שם, "ובסיומם עדיין התקיים האיום כבימיה הראשונים". בקיצור, לא נצחון דחוק, לא תיקו בנקודות. הפסד. צורב.

הוועדה מונה את הכשלים בדרך למערכה בלבנון – האדישות כלפי התעצמות החיזבאללה, הפחדנות שב"אסטרטגיית ההכלה" – ואת ההתנהלות הכושלת במערכה עצמה –  בזבוז הזמן בהכנסת הכוחות הקרקעיים למערכה ואופן הכנסתם, היעדר רעיון מבצעי או מערכתי אחיד ובהיר, תחילתו של המהלך כ"מבצע" ואחריתו כ"מלחמה" ועוד ועוד. עם זאת, הוועדה מטילה את כל האחריות על הצבא ורק על הצבא. "מחדל חמור של פיקוד צפון ושל המטכ"ל", אפס אחריות של הדרג המדיני.

"הוועדה", מסביר הנגבי, "נמנעה במודע מעיסוק בסוגיות של אחריות אישית, הן לגבי הדרג המדיני והן לגבי הצבאי". אולם בעוד שבצבא הדרג הבכיר כבר הסיק ברובו את המסקנות ונפוץ לכל עבר, הרי שהדרג המדיני הבכיר ביותר, ראש הממשלה שהוא במקרה גם חבר המפלגה של הח"כ הנכבד הנגבי, עדיין בתפקידו. אחריות אישית היא בדיוק מה שהציבור רוצה, והתעלמות מכך היא התעלמות מתפקידה המוצהר של הוועדה.

הוועדה טוענת שהצבא צריך לתרגל, להפיק לקחים, להשתפר.  ממה שצריכה לעשות המערכת הפוליטית, הממשלה, מפלגת קדימה, ובעיקר ראש הממשלה, הוועדה מתחמקת בפחדנות. כשתגיע המלחמה הבאה, והיא בוא תגיע, יש לקוות שהצבא יספיק לתרגל ולשפר. עם מסקנות שכאלה, בראש הממשלה יעמוד אותו המנהל הכושל שעמד במהלך המערכה האחרונה, ויש לי תחושה שהתוצאות של המערכה הבאה בניהולו יהיו דומות לאלו של המערכה האחרונה.

ובשם הבטחון והפקת הלקחים והשיפור אישרה אותה וועדה פחדנית את תקציב הבטחון 2008, שעומד על סך של 51 מיליארד שקלים. כל אחד יכול לעשות את החישוב הפשוט ולגלות מה אפשר לעשות עם הכסף בתחומים השונים במדינה. תקציב הבטחון, זאת כדי לדעת, איננו מפורט "עקב רגישותו" בפני הכנסת, אינו נידון בוועדת הכספים, ורק חברי הוועדה של הנגבי מורשים לעיין בו.

הנגבי עצמו, בשיחה ב"רצועת הבטחון", הודה כי אין ביכולתה של הוועדה לנתח את הנתונים או לרדת לעומקם של דברים. כלומר, חברי הוועדה הם רק חותמת גומי בפני מערכת הבטחון. המתנגדים היחידים לתקציב, ח"כ סנה וח"כ איתם, התנגדו לו מסיבות מטופשות כאלו ואחרות, ואילו הנגבי העיד כי "התקציב אינו מעניק מענה אופטימלי לצרכי הבטחון של מדינת ישראל".

אם כן, נשאל הנגבי, מדוע אין הוועדה מתייחסת לתקציב ביתר רצינות. ובכן, הוא ענה, אין לנו תקציב למומחים. כלומר, בוועדה לא יושב אפילו לא אדם אחד עם נסיון במערכת הבטחון, שיכול לבקר את התקציב. ממש עכשיו, סיפר הנגבי, אושר לנו מומחה שכזה, אבל אין סיכוי שאדם אחד יצליח לבקר תקציב של 51 מיליארד שקל.

ואני, לא חבר כנסת, לא מומחה בבטחון ואפילו לא אחראי על תקציבים, תוהה לעצמי למה להסתפק במומחה אחד. נניח ונעסיק 51 מומחים, ונשים תחת פיקוחם מיליארד שקל כל אחד. ונשלם למומחים האלה משכורת יפה, מליון שקל עלות שכר לשנה. מה יקרה אז?   לבטח הם יוכלו להתעמק יותר בתקציב הבטחון, ואילו תקציב הבטחון יתפח ב-0.1%, מה שלא יזיז לאף אחד אף שערה באף מקום אסטרטגי בגוף.

יתרה מזאת, אני בעד פרמיות. נביא מומחים, ונציע להם "דיל": חסכת מאה ש"ח, קיבלת ש"ח אחד לכיסך. עם כזו מוטיבציה, יש לי תחושה שתקציב הבטחון יקוצץ באופן משמעותי מבלי לפגוע בבטחון שלי ושלכם, ועם היתרה החדשה שתיוותר לנו נוכל להשקיע בחינוך, בתרבות, בקשישים ובעניים, ולקדם את הבטחון של כולנו לטובת כולנו.

בוועדת החוץ והבטחון, שמתעסקת כנראה בכל דבר חוץ מבטחון, ימשיכו הנגבי, איתם ושאר החברים לבזבז את הזמן על ישיבות ודו"חות שלא מזיזים כלום בשום עניין. וכל עוד אולמרט בשלטון, וכל עוד הוועדה (כמוו שאר הוועדות בכנסת) נראית כך ומתנהגת כך, אני סמוך ובטוח שמלחמת לבנון השלישית בדרך, כשם שדו"ח וינוגרד הבא כבר נכתב. נתראה ב-2009.