ממש כמו גן-עדן

אי אפשר לכתוב סדרת פוסטים חגיגית על הקיור בכלל ועל הקיור בהופעה חיה בפרט מבלי להתייחס להופעה המפורסמת של הקיור ב-MTV Unplugged, לפני כמעט 17 (!!!) שנה. 


 


MTV Unplugged היתה אז בשיא כוחה, להקות התחרו על הזכות להשתתף בתוכנית, וההופעה של הקיור היתה ההופעה הראשונה במסגרת התוכנית שנערכה באירופה. ההופעה צולמה באולפן בלונדון, הקיור התייצבה שם בהרכב מלא (או לפחות מלא נכון לאותו זמן, שהרי ההרכב של הקיור משתנה לעתים תכופות. הופיעו: סמית, תומפסון, גאלופ, וויליאמס ובאמונט), וכלהקה רצינית שמאוד מכבדת את המעמד, "נכנסה לאווירה" עם נרות, ישיבה מזרחית על כריות וכמובן גרסאות נפלאות ואקוסטיות של השירים שלהם.


 


הפלייליסט הורכב מהקלאסיקות של הקלאסיקות: Let's go to bed ו-The Caterpillar, דרך Boys Don't Cry ו-The Walk, Blood ו-If Only Tonight We Could Sleep (שאני חייב לייעד לו פוסט בטרם אני נוסע…), והשיא – לפחות מבחינתי – Just Like Heaven.


 


Just Like Heaven (להלן JLH, לא לבלבל עם אלילת נעוריי זו) היה הסינגל השלישי מהאלבום Kiss me x 3. הוא נכתב בידי רוברט סמית (אלא מי?) אחרי ביקור בחוף הים עם אשתו לעתיד (כפי שאפשר להיווכח בקליפ המקורי). השיר היה הלהיט הראשון של הקיור באמריקה, והפך להיות אחד השירים המצליחים ביותר של הקיור, אחד השירים המצליחים ביותר בכלל, שיר שרוברט סמית מכנה "שיר הפופ הטוב ביותר שהקיור אי פעם יצרה". בזמן אמת סמית אמר שהשיר מדבר על "נשימת יתר – נשיקה ואז התמוטטות על הארץ". אגב, ה-"Show me, show me, show me" בשיר מתייחס לזכרונות של סמית מתקופתו כקוסם חובב… 


 


 השיר זכה כאמור להצלחה גורפת. הרולינג סטון בחר בו למקום 483 ברשימת "500 השירים של כל הזמנים", Entertainment Weekly בחר בו במקום ה-35 ברשימת "שירי האהבה הגדולים ביותר" והוא דורג במקום ה-22 ברשימת "שירי האהבה הגדולים של שנות ה-80" של VH1. אמנים כמו בן פולדס ("הכל בנוגע לשיר הזה – הכתיבה, המוסיקה – הוא אמנות לשמה. זה הכי טוב שיכול להיות") ודינוזאור ג'וניור (שהקליטו גרסת כיסוי לשיר ב-1989) ציינו את השיר כשהשפעה גדולה. אגב, ביולי 2006 השיר שימש כשיר ההשכמה של האסטרונאוטים על הדיסקברי, לבקשתו משפחתו של אחד האסטרונאוטים (שטען שהשיר מזכיר לו את "הימים הפרועים, השמחים, המלאים בשתיית בירה של נעוריי").


 


גם עבורי JLH מהווה תזכורת שמחה ופרועה לימי ילדותי השמחים, כששירת "Show Me, Show me, Show me" מילאה את המכונית שבה היינו נוסעים, נערים פרועים עם רשיון ביד, לרוקסן. הגרסה האקוסטית רגועה יותר, חמה יותר, שלא לומר מכילה פסנתר צעצוע, וזה מה שיפה ומיוחד בקיור בהופעה חיה – you never know what to expect. שבועיים מהיום – אני שם. ממש כמו גן-עדן


 



 


"תראה לי, תראה לי, תראה לי איך אתה עושה את הטריק הזה


זה שגורם לי לצרוח", היא אמרה


"זה שגורם לי לצחוק", היא אמרה


 וכרכה את זרועותיה מסביב לצווארי


"תראה לי איך אתה עושה את זה


ואני מבטיחה לך, אני מבטיחה ש


אני אברח איתך,


אני אברח איתך".


 


מסתובבים על אותו קצה סחרחר


נישקתי את פניה ונישקתי את ראשה


וחלמתי על כל הדרכים השונות שהיו לי


לגרום לה לקרון


"למה אתה כל-כך רחוק?" היא אמרה


"למה לעולם לא תדעי שאני מאוהב בך


שאני מאוהב בך".


 


את


רכה ויחידה


את


אבודה ובודדה


את


מוזרה כמו מלאכים


רוקדת באוקיינוסים עמוקים


מסתובבת במים


את ממש כמו חלום


 


אור היום החזיר אותי לחיים


בטח ישנתי כמה ימים


ושפתיים נעות נשמו את שמה


פתחתי את עיניי


ומצאתי את עצמי לבד לבד


לבד בתוך ים גועש


שגזל את הנערה היחידה שאהבתי


והטביע אותה עמוק בתוך תוכי


 


את


רכה ויחידה


את


אבודה ובודדה


את


ממש כמו גן-עדן 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s